מרדכי יצהרי

ספר "מנורת המאור", שימש בתימן אחד הספרים החשובים לרוב התושבים, משך ארבע מאות וחמשים שנה, נהגו יהודי תימן לקרוא פרק אחד או מחצית מנו בכל שבת אחר תפלת ה״מוסף״. הכל לפי מידת הזמן שעמד לרשותם. אך פרקים המיוחדים לחגים. לאירועי שמחה וכו' סיימו את אותו פרק בלי להעמיק או לפרשו. בשנים האחחנות “מנהג חדש בא למדינה“ כפי שיוסבר להלן, אך אקדים מלים אחדות אודות מחברו ותכנו של הספר.

בעיית היעלמות הילדים ממחנות העולים, לא מצאה את פתרונה מאז שנת 1949 ועד עתה. ביום שלישי שעבר נערך בכנסת ישראל, כנס רב משתתפים, שבו נכחו חברי כנסת, רבנים,ראשי ערים ומועצות מקומיות, ראשי עמותות, אישי ציבור, חוקרים ומשפחות הילדים הנעדרים. הכנס התקיים  ביזמת ח"כ מסיעת הליכוד הג' נורית קורן (בת למשפחה תימנית) שפרסמה מודעה מיוחדת בה היא הצהירה באותיות קידוש לבנה בזו הלשון: "לא ארפה עד שהאמת תצא לאור, עד שהמשפחות ידעו מה עלה בגורל יקיריהן". באותו מעמד אמרה: "אני תימנייה, הפרשה בראש מעיניי. הסיפורים על ההיעלמויות מלווים אותי מילדותי.

דורות רבים שאבותינו היו בתימן מאז חרבן בית ראשון, ניהלו את חייהם כפי שהיו רגילים בארץ ישראל. כמו שאבות ראשונים שהיו במצרים, לא שינוּ את לשונם, ולא שינוּ את שמותם, ולא שינוּ את מלבושם, כך גם אבותינו הראשונים בתימן, שמרו על מנהגיהם בימי חול, בשבתות ובמועדים, הן בתקופת ממלכת שְׁבָא וְחִמיַאר, והן בתקופה המאפליה האיסלאמית. פתגם נפוץ אצל גויי הארץ "אַליְהוּדִּי יֻערַף בִּסַבּתֹּהּ וְעִידֹּהּ" (הַיְּהוּדִי נִיכָּר בְּשַבָּתוֹ וּבְחַגּוֹ).