עותניאל מנצור

רבנו הרמב"ם כתב בהלכות תפילין:

יש לזכור שהציצית היא רק אמצעי עזר לקיום המצוות ובהתעטפות בה כהלכתה יזכה האדם לשמירה והצלה שהרי הולך בזכותה בדרך ה' שמזכרת לו בכל עת ועת את מציאות ה', ציווייו ואזהרותיו, וכן היא מזכירה לו בכל עת את תכלית האדם עלי אדמות שהיא קיום מצוות ה' בקדושה ובטהרה, ומזכירין אלה יועילו לאדם מאד ויחזקו בו את מעלת יראת ה' שהיא היא ראשית החכמה ובה האדם אדם – "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ' (משלי ג,ו).האגודה לטיפוח מורשת יהדות תימן

בספר 'יפה ללב' נכתב שמצוות ציצית מביאה את האדם לידי יראת החטא, וז"ל: "...'יראתו' גימטריא 'ציצית בבגדו', וזהו שאמר הכתוב 'וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ' [שמות כ,יז] וכו'... עכ"ד. ור''ל דמי שיש לו ציצית בבגדו מביאו לידי יראת חטא".האגודה לטיפוח מורשת יהדות תימן

במאמר קצר זה במנהג אחיזת הציציות לנישוקן בשעת קריאת שמע. בספרות חז"ל נזכרו שלושה סוגי נשיקות שאינן נשיקות של תִּפלות, וז"ל:

"כל נשיקה של תפלות בר מן תלת: נשיקה של גדולה, נשיקה של פרקים, נשיקה של פרישות... (ר' תנחומא אמר אף נשיקה של קריבות)".

כידוע, יהודי תימן דבקו לאהבה במשנת רבנו הרמב"ם ובפסיקותיו,  ושמרו מסורות ומנהגי נביאים עוד מתקופת בית המקדש, כיצד ייתכן אפוא שהם לבשו טלית קטנה, וכפי שכתב מהרי"ץ: "ומדסתם מצת שמורים שמעינן דבין בחול בין בשבת לא יעשה אלא ט''ק(=טלית קטנה) לבן, וכ''ה(=וכך הוא) מנהגנו פשוט".

ויש לברר, אימתי חדר מנהג לבישת טלית קטנה לתימן, האם בתקופת מהרי''ץ כפי שהוא מעיד שזה מנהגו? או שמא מנהג זה פשט רק בתקופה מאוחרת ורק בקרב יחידי סגולה?

הטלית הקטנה היא מעין חולצה חסרת שרוולים או בגד בעל ארבע כנפות, ובימינו לובשים את הציצית המצויה הזו תחת החולצה העליונה. בפרק זה נדון בשאלה האם יש בכלל חיוב ללבוש טלית כזו או שמא אין ללבישתה יסוד ובסיס הלכתי ונראה את מנהג תימן בנושא.

יהודי תימן היו אנשי מצוות, רוח ותרבות אותנטית. זה ניכר גם במצוות ציצית שהרי יהודי תימן היו הולכים ועל כתפיהם היה הטלית הנקראת בפיהם 'שמלה' כפי שציינו במאמרים הקודמים, א"כ לאור דברים אלה ארצה לדעת עד כמה יהודי תימן התעקשו בעטיפת ציצית בזמני תפילות? הרי עיננו ראו ולא זר שחלק מעדת תימן מתעטף בערבי שבתות וחגים בטלית, ושאל השואל האם המנהג הקדום היה גם בתפילות של ימי חול? על שאלה זו אביא בקצירת האומר מקורות

יהודי תימן היו אנשי מצוות, רוח ותרבות אותנטית. זה ניכר גם המצוות ציצית שהרי יהודי תימן היו הולכים ועל כתפיהם היה הטלית הנקראת בפיהם 'שמלה' כפי שציינו במאמר הקודם של חודש מרחשוון. ויש לשאול, מדוע נהגו כן, הרי למדנו שאין מקיימים מצוות ציצית אלא אם כן התעטף בה ראשו ורובו לפי כל הכללים שהקדמנו, ולכן נשאלת השאלה מדוע נהגו כן?

מהו צבעה של הטלית? האם עליה להיות בצבע לבן או לבן עם פסים שחורים? ושמא על הטלית להיות בצבע שחור כפי שהיה צבעה בקרב יהודי תימן? ושמא אין לטלית צבע מוגדר ורצוי וכל צבע מן הצבעים ראוי לה? דברים אלה נראה בקצירת האומר במאמר קצר זה(מאמר זה הוא חלק מפרק בספרי 'ציצית בראי הרמב"ם ומפרשי חז"ל).

אנו נמצאים לאחר חודש של אמירת פיוטים הנקרא 'אשמורות', שבו כולם עטופים בטליתות מצויצות, וקוראים את הפיוטים הקבועים בחרדת קודש וברעדה.

ועתה הגענו לחודש תשרי, חודש מיוחד מאוד, הן בפן הרוחני שהרי חודש זה מכיל מצוות רבות, בין היתר: תשובה, צדקה ותפילה. והן בפן המעשי, שע"מ לקיים מצוות רבות בחגים אלו דרוש עשייה כבירה, למשל: ניקוי השופר, בניית סוכה, גזימת הלולב, עשיית האגודה ועוד כהנה וכהנה.

עמודים

Subscribe to עותניאל מנצור