בלוג יהדות חברה וקהילה
בעיית היעלמות הילדים ממחנות העולים, לא מצאה את פתרונה מאז שנת 1949 ועד עתה. ביום שלישי שעבר נערך בכנסת ישראל, כנס רב משתתפים, שבו נכחו חברי כנסת, רבנים,ראשי ערים ומועצות מקומיות, ראשי עמותות, אישי ציבור, חוקרים ומשפחות הילדים הנעדרים. הכנס התקיים ביזמת ח"כ מסיעת הליכוד הג' נורית קורן (בת למשפחה תימנית) שפרסמה מודעה מיוחדת בה היא הצהירה באותיות קידוש לבנה בזו הלשון: "לא ארפה עד שהאמת תצא לאור, עד שהמשפחות ידעו מה עלה בגורל יקיריהן". באותו מעמד אמרה: "אני תימנייה, הפרשה בראש מעיניי. הסיפורים על ההיעלמויות מלווים אותי מילדותי. כאם וכסבתא , זה לא נתפס איך אפשר לקרוע תינוק מחיבוקה של אמו. זו חובתנו המוסרית לשים קץ לעוול. לא אשקוט עד שהאמת תצא לאור". כל חברי הכנסת שהשתתפו בדיון, הביעו את הזדעזעותם. ח"כ ניסן סלומינסקי, יו"ר ועדת חוקה ומשפט, אמר: "נראה לי הזוי שבמדינה דמוקרטית הפרוטוקולים נעולים בכספת, כאילו היו אלו סודות האטום". כל חברי וחברות הכנסת שהשתתפו בדיון, הביעו את תמיכתם המוחלטת לחשוף כל המסמכים והפרוטוקולים. באותו מעמד הקרינו הודעתו המוקלטת של ראש הממשלה מר בנימין נתניהו, שאמר בין השאר: "מדובר בפצע פעור שממשיך לדמם אצל המשפחות, שאינן יודעות מה קרה לילדיהן"... "אותן משפחות מחפשות את האמת ורוצות לדעת מה קרה, ואני חושב שהגיע הזמן לדעת ולעשות כאן צדק וסדר. עד לרגע זה אינני מבין מדוע החיסיון קיים. נבדוק ונטפל בזה, בעזרתכם".
ח"כ יוסי יונה סיפר, שבת דודו חלתה בצהבת ונעלמה מביה"ח בטענה שמתה, כאשר אביה ביקש תעודת פטירה, נאמר לו "מה אתה חושב, שאתה חי בעיראק? בישראל אין תעודות פטירה לתינוקות".
ח"כ הרב יואב בן צור סיפר על דודו ובת דודו שנעלמו. לדבריו, סבתו נפטרה בגיל 98 וכל חייה סבלה ובכתה על היעלמות בנה: "לקראת סוף חייו, הצליח דודי לאתר את בתו. היא ביקשה לא לפרסם פרטים בטענה שהיא לא רוצה לסבך החיים שלה. לאחר לחץ רב, היא הסכימה לפגוש את אחיה רק לעשר דקות".
בעתון ישראל היום מיום 22.6, במאמרה של ח"כ נאוה בוקר תחת הכותרת "הייתכן שאחותי ואחי חיים בינינו?" סיפרה בין השאר: "אז, בשנות ה-60, הגיעה אמי, רומיה גראפי, עולה חדשה מתימן, לבית החולים הלל יפה בחדרה כדי ללדת את בתה, אחותי הגדולה והשישית במספר. זמן קצר אחר הלידה נכנסו הרופאים לחדרה והודיעו לה כי התינוקת שילדה לא שרדה ונפטרה. אמי, שקיבלה בשורה כה קשה, סירבה להאמין שכך הדבר וביקשה לראות את הגופה, אך הרופאים השיבו לה בקור רוח כי הילדה נפטרה ועליה להשלים עם כך. "היא נלקחה לנתיחה" הסבירו, והורו לאמי ללכת הביתה"... "פעמים רבות כשפסעתי ברחוב שאלתי את עצמי, הייתכן שהאישה שחולפת על פני כעת היא אחותי?" את מאמרה היא מסיימת בזו הלשון: "במהלך הדיון המיוחד שנערך אתמול בכנסת הבנו עד כמה הערפל מכסה את הפרשה, אותם פושעים שקרעו ילדים מאמם ושיקרו במצח נחושה דאגו כנראה לבטח את עצמם, כך שהסיפורים של ילדי תימן ייחשפו רק בשנת 2071. כל חומרי החקירה שנאספו במשך השנים, הפרוטוקולים והעדויות מוחזקים אצל גנז המדינה שמשתוקק לחשוף אותם אך אינו רשאי לעשות כן, מאחר שהחוק במדינת ישראל מונע זאת ממנו. אנו דורשים מהממשלה את חשיפת חומרי החקירה, ואני בטוחה שהפעם נצליח לחשוף מה באמת קרה שם ולעשות צדק היסטורי עם אותן משפחות. אני לא מחפשת אשמים ופניי אינם לנקמה. אני פשוט מבקשת להביא שקט ומרגוע לנפש ולגלות את האמת, גם אם היא מרה".
ראש העיר לשעבר מר יגאל יוסף, גרם להתרגשות בקרב המשתתפים כאשר תוך דבריו על גורל אחותו התרגש וכמעט פרץ בבכי. הוא הדין גם לגבי הזמר בועז שרעבי ואחדים מבני המשפחות שלא יכלו לעצור רגשותיהם מרוב כאב על אח ואחות שנחטפו מחיק אמם, ושנעלמו מבתי תינוקות וכו' והיה צורך שהמנחה ד"ר מוטי גולן יבקש מהם להתאפק ולהימנע מהערות, גם אם הן מוצדקות ונובעות מתוך צער שבלב.
הבעיה של היעלמות ילדי תימן התעוררה כבר אז לאחר עלייתם. בספר "משא תימן" שכתב מר חיים צדוק, איש מחלקת הקליטה של הסוכנות היהודית, כתב המחבר בעמ' 241 תחת הכותרת "לפרשת הנעדרים" בזו הלשון: "חשוב אולי לציין למען האמת ההיסטורית, כי כבר בסוף שנת 1949, (היינו חדשים אחדים לתחילת הגל הגדול של עלית התימנים) נתקלו אנשי הקליטה בתופעה הזאת, וננקטו פעולות שונות במטרה לעצור ולהקטין ככל האפשר תופעת לווי עגומה זו, ואני מניח, כי אלמלא אותה הזדעקות ואותן פעולות מנע, יתכן וממדי היעלמותם של ילדים באותה יציאת מצרים של תימן, היתה גדולה עוד יותר".
לפני עשרים שנה כתבתי שיר היסטורי תחת הכותרת : "הגיגי אביב" המתאר בתמציתיות חיי עם ישראל מיציאת מצרים ועד מלחמת ששת הימים. בין השאר הזכרתי את עניין ילדי תימן כדלהלן:
שְׁעָרִים נִפְתְּחוּ לִפְנֵי גְאוּלִים/ וְשָׁבוּ מִנְּדוֹד כָּל הַבְּתוּקִים.
וּבִשְׁנַת הַתְּשַׁ"ח, הֵשִׁיב נְתוּקִים/ אֲשֶׁר הָיוּ, בְּתוֹךְ גּוֹלָה חֲנוּקִים.
הֱבִיאָם אֵ-ל, עֲלֵי כַּנְפֵי נְשָׁרִים/ תְּמִימִים הֵם בְּמוֹרַשְׁתָּם דְּבוּקִים.
וּבָנוּ עִיר, וּמוֹשָׁבִים חֲדָשִׁים/ לְרַוְחַת עָם, לְהָסֵר כָּל מְצוֹקִים.
וְיַלְדֵיהֶם, אֲשֶׁר הָיוּ קְטַנִּים/ גְּמוּלֵי שַׁד וְתִינוֹקוֹת חֲבוּקִים.
לְקָחוּם חִישׁ, לְמִשְׁמֶרֶת וְטִפּוּל/ וְלוֹא שָׁבוּ לְחֵיק הוֹרִים עֲשׁוּקִים.
וְהִכְרִיזוּ עֲלֵי מוֹתָם בְּלוֹא עֵת/ וְאֵין גּוּפוֹת מְצוּיוֹת בַּנְּקִיקִים.
כְּמַלְאָכִים רְחוּפִים בַּמְּרוֹמִים/ בְּלִי כָּנָף עֲדֵי רוּם הַשְּׁחָקִים.
מְאֻמָּצִים בְּנִבְכֵי הַקְּבָרִים, וְאֵין עֵדוּת בְּנַיֶּרֶת וְתִיקִים.
וְעֵת אֶזְכּוֹר פְּשָׁעִים הַחֲמוּרִים/ אֲנִי כוֹסֵף, לְכָבְלָם בָּאֲזִקִּים.
בְּאֵין מָנוֹס, לְגַלּוֹת הָאֲשֵׁמִים/ אֲקַו לָאֵ-ל, רְאוֹת אוֹתָם חֲנוּקִים.
אֱ-לוֹהִים יַעֲנִישׁ אַנְשֵׁי חֲמָסִים/ אֲשֶׁר זָנוּ, בְּקַחְתָּם טַף יְנוּקִים.
ועתה לגופו של ענין, איזו סמכות מוסרית לועדה כלשהי להחליט על חיסיון של 70 שנה. הרי אין כאן סודות צבאיים, או סודות אטומיים. כל הענין בירור תלונות הורים שנגזלו ילדיהם מהם. מי הסמיך אותה ועדה להחליט על חיסיון של שבעים שנה, כלומר עד כעבור 120 שנה מאז 1950. האם מטרתה של אותה ועדה עד שיספיקו הילדים למות יחד עם המעורבים בדבר. מדוע לא לומר האמת פישוטה כמשמעה. לדעתי, צריך לפתוח ללא כל סימנטים כל תיקי האימוץ משנת 49 בלי להתחשב במסקנותיה הבלתי סבירות של אותה ועדה אשר בדיני נפשות נטלה לעצמה סמכות בלתי חוקית להחליט על חיסיון מטופש, במיוחד כשהמדובר במעשי פשע מחפירים שהדעת אינה סובלתם. חיסיון שאין לו כל קשר לבטחון המדינה, הוא כשלעצמו מעשה נפשע הראוי להוקעה קבל עם ועדה, ואסור להתחשב ברגשותיו של מאן דהוא שהיה שותף למעשה מרמה, חטיפה והעלמת ילדים, שמקומם לא יכירם אפילו בעולמות חשוכים ובלתי מוסריים. יהודי תימן אינם דורשים ענישה למי שהיה שותף למבצעי הפשע הנתעב, אלא לגלות את האמת ללא כחל ושרק.
אמנם תורת ישראל קובעת: "וְגוֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ, וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת" (שמות כא,טז). אך יהודי תימן רחמנים בני רחמנים, אינם דורשים להעניש אותם פושעים שגנבו הילדים והעבירו אותם להורים ערירים אם מתוך בצע כסף או מתוך רחמנות כדי לסייע בידיהם שיהיו להם ילדים ממשיכים או אומרי קדיש אחריהם. זכותם של יהודי תימן ואחרים, לדעת האמת מה עלה בגורל ילדיהם וחובתם של מנהיגים ושליטים מוסריים לפעול לגילוי האמת פישוטה כמשמעה, ואין לי ספק שזכותם של המסייעים לגילוי האמת, תיחקק בלב המשפחות מעתה ועד עולם.
בינתיים, נודע בראשית השבוע כי ראש הממשלה הודיע, כי הממשלה החלה בתהליך של הסרת החיסיון מפרשת ילדי תימן שאותו הגדיר ראש הממשלה - "מוזר" ואמר: "אני מחוייב לגילוי האמת. השר צחי הנגבי, יהיה אחראי על הנושא ויביא לממשלה את הממצאים". גם שרת המשפטים איילת שקד קבעה "האמת צריכה לצאת לאור". נקווה כי בעזרת ראש הממשלה ושריה, יושם קץ לסיוטם וכאבם המתמשך של משפחות הילדים ולממשלה הזאת ייחשב הדבר לצדקה.
