בלוג יהדות חברה וקהילה
דורות רבים שאבותינו היו בתימן מאז חרבן בית ראשון, ניהלו את חייהם כפי שהיו רגילים בארץ ישראל. כמו שאבות ראשונים שהיו במצרים, לא שינוּ את לשונם, ולא שינוּ את שמותם, ולא שינוּ את מלבושם, כך גם אבותינו הראשונים בתימן, שמרו על מנהגיהם בימי חול, בשבתות ובמועדים, הן בתקופת ממלכת שְׁבָא וְחִמיַאר, והן בתקופה המאפליה האיסלאמית. פתגם נפוץ אצל גויי הארץ "אַליְהוּדִּי יֻערַף בִּסַבּתֹּהּ וְעִידֹּהּ" (הַיְּהוּדִי נִיכָּר בְּשַבָּתוֹ וּבְחַגּוֹ). המשפט הנ"ל, נאמר רק על היהודים, כיון שכל יהודי תימן בעיר ובכפר לבושים בימי חול בגדי צבעונין, ואילו בשבתות וחגים נראים כולם בלבוש חגיגי מיוחד, אך הבולט ביותר, מראה לבושם בימים הנוראים, כפי שאנו למדים בתלמוד הירושלמי, במסכת ראש השנה: " אמר ר' סימון: כתיב; "וּמִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חוּקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִים" וגו' (דברים ד' ח). רבי חמא בי רבי חנינא ורבי הושעיא. חד אמר: איזו אומה כאומה הזאת? בנוהג שבעולם, אדם שיש לו דין, לובש שחורים ומתעטף שחורים וּמְגַדֵּל זְקָנוֹ, שאינו יודע היאך יוצא דינו. אבל ישראל אינו כן, אלא לוֹבְשִׁים לְבָנִים וּמִתְעַטְּפִים לְבָנִים וּמְגַלְּחִים זְקָנָם, ואוכלים ושותים ושמחים בראש השנה, שיודעים שהקב"ה עושה להם נסים".
ציטטתי דברי פתיחה אלה, כדי להוכיח כמה נאים מנהגיהם של אבותינו ביהדות תימן, שאחד הסימנים למורשת תרבותם העתיקה – לְבוּשָׁם בשבת ומועד, ובמיוחד בראש השנה וביום הכיפורים. מעולם, לא נמצא יהודי בתימן, שלבש על גופו בגדי צִבְעוֹנִין בימים הנוראים, אך משהגיעו לארץ, החלו רבנים צעירים שבינינו, להתרגל ללבוש החליפה השחורה המצטיינת ביפי המעיל הארוך, כדרך שנוהגים קהילות ישראל בדורות שעברו במזרח אירופה, הכל דומה להפליא, פרט לשְׁטְרַיְמֶל (כובע הפרוה) וְקַפּוֹטַת המשי השחורה והמבריקה. (אני בעצמי בדרכי עם זקן אחד מחכמי תימן ראינו אברך תימני צעיר עם שְׁטְרַיְמֶל וְקַפּוֹטָה, והזקן הפטיר בלחש בנימת צחוק: "בָּרוּךְ מְשַּׁנֶה הַבְּרִיּוֹת")
יוצאי תימן האמונים על מורשת אבותיהם, אינם רואים בעין יפה שינוי לבוש זה בשבת ומועד, ועאכ"ו בימי ראש השנה וכיפורים, שבהם הקפידו כל הקהילות היהודיות ברחבי תימן ללבוש בגדים לבנים, הבאים לסמל זַכּוּתוֹ וטוהר לבו של היהודי בימים הנוראים, מתוך תחושה ואמונה, כי בימים אלה כולם שָׁבִים בתשובה, וכל החטאים מאחוריהם, שהרי עם עזיבת החטא, מתקיים דבר הנביא "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים, (כצבע האדום) כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ" (ישעיה א' יח).
כאמור, בכל קהילות ישראל בתימן, הקפידו ללבוש בגדים נאים ולבנים בשבתות וחגים, במיוחד ביום הכיפורים, שאף העניים בתוכם, חסכו פרוטה לפרוטה ורכשו לעצמם בגדים חדשים ולבנים, וכל אחד ידע כי "בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים" (קהלת ט' ח). אין זו אופנה, שהיהודים קבעו לעצמם בימים אלה, אלא תפיסה יהודית עתיקת ימים מדורי דורות כפי שאנו מוצאים בקטע בתלמוד הירושלמי המצוטט לעיל. יתירה מזו, זקני הדור חבשו לראשם "לִגֶּהּ" (כובע לבן רחב מידות).
למרות שחליפה שחורה בדורנו, מצביעה על הופעה ייצוגית בעולם המודרני בארצות אירופה, אך בתרבות היהודית היא מסמלת את הקדרות, העצב היגון והחשכה. יתירה מזו, הצבע השחור משמש מַעֲטֶה למעשה עבירה מביש, כפי שאמרו חז"ל: "לובש שחורים ומתעטף שחורים והולך למקום שלא מכירים אותו" וכו'.
אין לי ספק, שחליפה לבנה או בצבע "קרם", היא יותר מכובדת וחגיגית, וטוב שכל אלה שחונכו על ברכי המורשת היהודית בתימן, יהיו גאים בלבושם הזך בימים הנוראים, וישמשו דוגמה לאחרים. אדם רשאי לרכוש לעצמו ערכים טובים שיש בזולתו, אך לטעות ולהמיר זהב בנחושת, היא תופעה יוצאת דופן.
עלי להדגיש, שאין לי חלילה שום כוונה לזלזל בלבוש אחינו היהודים יוצאי אירופה, ואני מכבד כל קהילה יהודית הממשיכה כמנהג הסביבה שגדלו בה. אמנם, גם היום רוב היהודים מבני תימן ממשיכים כמנהג אבות ראשונים, אך הבעיה שישנם מעטים בתוכם, שפושטים צורה ולובשים צורה ע"י כך שמחקים אחרים ונוטשים מסורת אבותיהם, לבושם, ואפילו לשונם והגייתם הצחה ומנגינות הלויים שנשתמרו אצלם כל הדורות.
לא יתכן שצעירים ובני ישיבות, יטפחו לעצמם אופנת החליפה השחורה גם בימים הנוראים, ויזנחו את מסורת אבותיהם וציווייהם של גדולי תימן וחכמיה, ללבוש בגדים נאים ולבנים, לפחות בעת התפילה בראש השנה וביום הכפורים, כמו שנאמר: "בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים" (קהלת ט' ח).
תמונה: ויקיפדיה