נַאבַאת

הכפר נאבאת ידוע לי מאמצע המאה הי"ז. ביום שלישי י"א בתמוז תכ"ב-1662 העתיק הסופר ר' סעדיה בן שלום קבאלי את מדרש מגילת אסתר בישוב נאבאת. בכתב היד מ"ח דפים, בשולי הדפים פירוש מילים קשות. מספר המרגלית.

בקולופון כתוב:

נשלם מדרש מגילה בעזרת מי שבחר בישראל וקראם סגולה, בתלתא בשבא דהוא חד עסר יומין לירח תמוז שנת אתתקע"ג שנין לשטארי (תכ"ב-1662), במאתא אלנאבאת דעל עינא דמייא ביר' אלג'חידה מותבה תחרוב ותצדי וקרתא ירושלם תתבני ותשתכלל.

והכותב קל הקלים ועפר רגלי החכמים והסופרים חזמ"ק (בא"ת ב"ש: סעיד) בן שלום בן אברהם בן מעודד בידוע אלקבאלי, אלהים ימחול לי על כל מה ששגיתי וטעיתי... ואשאל מהאל שזיכני להשלים זה המדרש כן יזכינו להשלים ספרים אחרים עד אין קץ...

בסוף המאה הי"ט ובתחילת המאה העשרים שמש רב הקהילה מרי יחיא בן שלום הבא. הוא מוזכר בספרו של מרי אברהם ערוסי, אור לישרים-פירוש למסכת אבות. הוא סייר בישובים רבים בתימן, ומתאר את הקהילה היהודית כענייה, ולמרות זאת, היו ידועים כמכניסי אורחים: "לא ראיתי כהנה בכל ארץ התימן לטובת עין בצדקה, והיו מספרים בשבחם ובטובתם כל עובר ושב".

הוא התארח אצל מרי יחיא הבא חודש ימים, ועסקו יחד תורה.

בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר שש עשרה משפחות בערך.

בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: מרי חיים קיפי ובניו יוסף יחיא וסלימאן שלוש ריאל, דאוד קיפי ובנו סעיד ריאל, אברהם קעורי ובנו סעיד תשע ריאל, יחיא בן מרי סאלם הבה ריאל, אחיו שוכר ובניו מרי מנחם וסאלם שתי ריאל, סלימאן הבה ובניו מנחם סלימאן יחיא סאלם ושוכר שלוש ריאל, סאלם דאוד ובנו יחיא ארבע ריאל, אחיו יחיא ריאל, יחיא סעיד ובנו סאלם ריאל, שמואל חגאגי שש ריאל וחצי, אחיו יחיא חגאגי ריאל, יחיא סלימאן ובנו אהרון שתי ריאל ורבע, יחיא סאלם סעיד שש ריאל, יחיא בן יצחק אקטם ואחיו ריאל.*

רב הקהילה בתקופה זו מרי חיים קיפי, והוא שמש בתפקידו עד לפטירתו בשנת תרצ"ה-1935. חכמים נוספים בקהילה: מרי שלום הבא ומרי מנחם בן שוכר הבא.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ נותרה הקהילה בגודלה, שש עשרה משפחות בערך: קיפי, הבא, סעיד, קעורי, אקטם, ימני, דנקה, ועוד. היהודים התפרנסו מעיבוד עורות.