שמלת גבר ואשה בצנעא, וההבחנה לפי סוג האריג וצבעו וכיוון פתח הצוואר. לאשה: שמלה אופיינית ליהודיות בצנעא ובסביבתה. עשויה אריג שחור, סאטן או קטיפה. השמלה גזורה בגזרה רחבה, אורכה עד אמצע הקרסוליים ושרווליה צרים.
חסידי הקבלה, ובראשם הרב הראשי ר' יחיא יצחק הלוי, שהתנגדו לתנועת הדרדעים. הכפירה בזוהר ובקבלה נתפסה ככפירה בערכי היסוד של היהדות, ועל כן ניהלו מלחמת חרמה במתנגדיהם.
צנעא, 1727-1733. נשיא קהילת תימן בשליש הראשון למאה ה-18 בשנים הקשות לאחר גלות מוזע. הופקד על ידי האמאם על טביעת המטבע ובשלב מסוים חי בד'מאר כשעבר אליה האמאם. ניסה בלא הצלחה מרובה לשקם את הקהילה מבחינה דתית וחברתית. בנו הוא ר' שלום עראקי.
מגדולי חכמי ההלכה במאה ה-18. צנעא, 1704-1774. בנו של נגיד הקהילה שלום עראקי והשפעתו גדולה בשל ייחוסו וגדולתו בתורה. עניו וצנוע ולא נשא בתפקיד רשמי. נהג לפי השו"ע והתפלל כאביו בנוסח השאמי.
חי ופעל בצנעא בתחילת המאה ה-18 ועד 1770. ב-1747 נבחר לדיין בראשות הראב"ד ר' סעדיה קטיעי, ומ-1757 עד פטירתו חתם ראשון על פסקי דין ואפילו שימש כראב"ד במינוי זמני. מראשי הלוחמים עם ר' יהודה צעדי בשינוי המנהגים שיזם נגיד הקהילה שלום עראקי.
צנעא, 1685-1780. ב-1727 ירש את אביו כנשיא הקהילה וכממונה על טביעת המטבע. השפעתו היתה גדולה והוא ניצל את קשריו ואת עושרו הרב לבניית בתי כנסת ומקוואות ולהקמת מוסדות צדקה בצנעא ובקהילות אחרות ולהגנה על זכויות היהודים.
ילידת ראשון לציון. למדה מזרחנות ותולדות א"י באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת תל אביב. ב-1981 קיבלה תואר דוקטור בהיסטוריה באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס. חוקרת תולדות ההתיישבות של יוצאי תימן ומקומם בחברה הישראלית.
רב וסופר נולד בכוכבאן ב-1878, עלה ארצה ב-1923 והתיישב במחנה יהודה שליד פתח תקווה. שימש כמלמד תינוקות. בתימן הרבה לנדוד לרגל פרנסתו ואסף אגדות וסיפורי עם, שאותם כינס, אחר עלייתו לארץ, בקובץ שנקרא 'קורא הדורות'.
נולד בצנעא בתחילת המאה ה-20. משכיל, חניך האסכולה שבהשפעת השלטון התורכי. עסק בצילום וניהל אורח חיים מודרני יחסי. בעקבות מעשה שהיה נאלץ לברוח מתימן למצרים, כנראה בתרע"ח (1918), עם שארית הצבא התורכי. אביו סעיד ערוסי.
