שמות אחרים בערבית: סם אלפאר, שוך אלעקרב, ענב אלד'יב, ענב אלת'עלב. צמח מרפא. משחה שהוכנה מעליו הכתושים בתערובת עם שמן ומלח שימשה לריפוי פצעים שונים, לנפיחויות, לאיחוי שברים ולנקעים ולעקיצת עקרב.
הכ'ליפות המוסלמית שבירתה היתה בגדאד, 751-1257. תימן נכללה בתחומיה עד אמצע המאה התשיעית, כאשר גורמי כוח מקומיים השתלטו על הארץ. במשך תקופה זו נהגו בתימן חוקי האפליה שהתקבלו על ידי הכ'ליפים המוסלמים מן השושלת האומיית ומן השושלת העבאסית.
יהודי מתימן שהתאסלם בראשית ימי האסלאם. נחשב למייסד השיעה באסלאם בימי הכ'ליף עלי חתן הנביא מוחמד ומי שהעביר אל האסלאם את הרעיון המשיחי ומסורות יהודיות אחרות. בדור האחרון ניכרת בקרב פונדמנטליסטים מוסלמים הסתייגות מאישיותו ומפועלו.
נולד במנאכ'ה ב-1903 ונפטר בתל אביב ב-1980. ב-1906 הגיע עם משפחתו לצנעא ושם למד מפי ר' חיים קרח ור' שלום קרח. משנפטר אביו בהיותו בן תשע שנים החל לעבוד בצורפות ובלילות למד גמרא עם ר' אברהם בדיחי.
עיר נמל חשובה בדרום תימן השולטת על המעבר מים-סוף אל האוקיינוס ההודי. מראשית המאה העשירית עד אמצע המאה ה-13 שימשה הנמל העיקרי במסחר מאגן הים התיכון להודו והיתה בה קהילה יהודית גדולה, מקום מושבה של משפחת נגידי תימן.
חי בעדן במאה ה-14. נצר למשפחת נגידי עדן שהנהיגה את יהדות תימן במאות ה-11-14. מגדולי חכמי ישראל בתימן. בעל מדרש הגדול. היתה ברשותו ספרייה גדולה של מקורות מדרשיים ששימשוהו בעריכת חיבורו, מהם רבים ממדרשי ארץ-ישראל עלומים שנשתמרו בתימן.
1883-1950. נולד בעדן ונפטר בתל אביב. שמו המקורי מהלא יעקב בן שלום. מטובי בניה של קהילת עדן. איש תעשייה ומלאכה (בעלים של בתי חרושת לסיגריות וקרח). פעיל ציבור מרכזי בקהילתו, מראשי המסייעים באמונה ליהודים מתימן שנהרו במשך השנים לעדן בדרכם ארצה.
סופר. נולד ב-1916 במצרים בעצם ימי המלחמה הראשונה. הגיע ארצה עם הוריו ב-1920 וחי בשכונת בית סלם, שגבלה בשכונת הבוכרים בירושלים. גדל בבית הוריו בתנאי מצוקה. למד ב"חדר" בנוסח תימן. בשנים 1941-1945 פעל פעילות בטחונית בשרות הפלמ"ח.
נולד בשגאדרה שבתימן ב-1910. בר-אוריין מילדותו. בגיל 14 נטש את משפחתו ועלה ארצה לאחר נדודים, סכנות ומחלות. הצטרף לנוער העובד והיה מן החברים המרכזיים בהסתדרות הכללית.
