צנעא, תצ"ח-תקע"ח (1738-1818). עם פטירת ר' אברהם צאלח בתקס"ט (1809) נתמנה לדיין עם ר' יוסף קארה ור' אברהם מנזלי עד פטירתו. חתום על תשובות בית דין צנעא ותקנותיו.
סוגת שיר רווחת בדיוואן התימני, יורשת ה"קצידה" מימי הביניים. בעלת חרוז מבריח ומספר בתים מצומצם (בדרך כלל לא יותר מ-11). הנשיד מושר כמבוא לשלמות הפיוטית-המוסיקלית-הריקודית - נשיד-שירה-הלל או כצורה עצמאית.
פעל במחצית השנייה של המאה ה-15. ידוע ממנו 'ספר מרגלית' - פירוש על ספר 'היד החזקה' ו'ספר המצוות' להרמב"ם (כ"י). נותר רק פירוש הלכות שחיטה שנכתב בערך ברכ"ה (1465) לבקשת תלמידו שלום בירב חוטר.
פעל במחצית הראשונה של המאה ה-14. חיבוריו: 'נור אלצ'לאם' (=מאור האפלה) - פירוש פילוסופי על התורה (מהדורת י' קאפח, ירושלים תשי"ז); פירוש על 'היד החזקה' להרמב"ם (כתב יד.
פעל בצנעא באמצע המאה ה-12. מחבר 'בסתאן אלעקול' (=גן השכלים. מהדורת י' קאפח, ירושלים תשי"ד). בימיו פעל עלי בן מהדי להתעוררות דתית בקרב המוסלמים ורדף את היהודים, ונראה שעל רקע זה נכתב הספר. דן בשכר ועונש, עולם הבא, ייחוד ה', מידת הביטחון ועוד.
