משפחה עדנית, שמוצאה ככל הנראה מפרס, שעמדה בראש הקהילות היהודיות בתימן במאות ה-11-14. מעמדם בא להם בעיקר בשל כוחם הכלכלי בראש הסוחרים היהודים בעדן, הנמל העיקרי בנתיב המסחר הבינלאומי החשוב באותם ימים בין אגן הים התיכון להודו.
נולד בצנעא ב-1866 ונפטר בתל אביב ב-1940. עלה ארצה בתרנ"א (1891) והשתלב מיד בפעילות הציבורית בקרב עולי תימן עד שהפך להיות ראש הקהילה בצד ידידו הרב שלום אלשיך שכיהן כרב הקהילה.
נולד בירושלים ב-1890 ונפטר בקריית טבעון ב-1963. חבר בארגון "השומר". אביו שלום נדאף עלה ארצה ב-1881, השתקע בירושלים ועבד במלאכת הסיתות שלמדה מחבריו לעבודה הערבים. י' הלך בעקבות אביו, הצטרף לחבורת סתתים ובנאים ערבים ולמד את לשונם והליכותיהם.
רקדנית. נולדה ב-1912 בתימן. גדלה בשכונה של יוצאי תימן בחדרה, וב-1920 עברה עם הוריה לגור בכרם התימנים בתל אביב. הופיעה כרקדנית-סולנית בלהקת רנה ניקובה והשפיעה רבות על עבודתה בהביאה מחולות ושירים ("שאלה אני שואל") ממסורתה.
פרופסור באוניברסיטה העברית. ממניחי היסוד למחקר הפולקלור של קהילות ישראל ומייסד ארכיון הסיפור העממי בישראל (אסע"י). העמיד תלמידים הרבה שהמשיכו בתחום זה.
ילידת תל אביב. שחקנית. קיבלה את הנטייה לשירה ולמשחק מאביה זכריה נוני. שירתה בלהקת הנח"ל ולאחר שחרורה השתתפה בהצגות: 'אירמה לה-דוס', 'אמי הגנרלית', 'המשרתות', 'קומדיה של טעויות', 'נתן החכם', 'פרשת דרייפוס' ו'הכתובה'.
נולד בצנעא ב-1915, ונפטר בחולון ב-1999. עלה ארצה ב-1929. נודע בזכות מפעלו המיוחד לחשיפת גנזי תימן. לפרנסתו עבד כמנקר בשר אולם לבו נמשך לחקר כתבי היד של יהודי תימן שהפך להיות אהבת חייו.
