הכל

ר' מימון בן משה בן סעדיה מוסאיי העתיק בעיר מֻצְ'מַאר שליד העיר מנאכה בהרי חראז, מדרום מערב לצנעא, את מדרש הגדול בשנת שס"ב (1602).

בכה"י קפ"ה דפים, ובהם מדרש הגדול לחומש ויקרא. הוא אביו של הסופר ר' שלום בן מימון אלמוסאיי, שהעתיק סידור באותו ישוב בשנת ת"ט (1649). פסוקי התנ"ך משולבים בטקסט מנוקד. חלק מהדפים מוכתמים.

בקולופון כתוב:

"שלים בסייעתא דשמיא יום שלישי דהוא תשעת עסר יומין בירח אדר שנת אתתקי"ג שנין לשטרי (שס"ב - 1602) במאתא אלמצ'מאר מן גבול חראשד על עינא דמיא אלברוין מותבא, ספרא חלשא מימון בן משה בן סעדיה בן מעודד אלמוסאיי".

ר' מעודד בן דוד בירב בניה מוסאיי העתיק את משנה תורה לרמב"ם ספרים זרעים-קרבנות בישוב אלגרן מן ער בני אלאעצב בשנת שנ"ו (1596). בכה"י רנ"ה דפים.

בקולופון כתוב:

"נשלמו שלושה ספרי החיבור... בשנת אתתק"ז שנין לשטרי (שנ"ו - 1596) במאתא אלגרן מן ער בני אלאעצב והכותב קל מעודד בר' דוד בר' בניה אלמוסאיי תנצב"ה, השם יזכיהו להגות בו...". בבי': כת"י ר"י קאפח 94-32321.

ר' שלמה בן משה מוסאיי העתיק את מדרש הגדול בשנת שכ"א (1561) בהרי חראז. בכתב היד לא מפורט שם הישוב.

הערים מנאכ'ה ומצ'מאר היו באזור זה, אך ברור לי שלא העתיק בעיר מנאכ'ה, שכן עפ"י דברי ר' יהודה ימיני מקרית אונו, דוד אשתי, העיר מנאכ'ה חדשה כאופן יחסי, וקיימת כמאה וחמישים שנה, ובכל מקרה לא קדומה למאתיים שנה. לכך קיימת אפשרות סבירה ביותר, כי העתיק בעיר מצ'מאר או באחד הישובים הקטנים שבאזור.

ואולי הוא מראשוני משפחת מוסאיי שחלק מהם הוזכרו בערכים הקודמים.

ר' מופת בן סעדיה העתיק את פירוש המשניות לרמב"ם בעיר טוילה שבמרכז תימן בשנת ק"ל (1369).

בכה"י פ"ח דפים, ובהם נוסח המשנה סדר קדשים כריתות מפרק ד' משנה ג', מעילה, תמיד, מדות וקנים, ופיה"מ לרמב"ם במקור בשפה הערבית.

יתכן והכוונה לסופר ר' מופת בן סעדיה ענסי (ע"ע).

בקולופון כתוב:

"נשלם זה הסדר ב' ר"ח כסלו שנת אלפא ושית מאה ותמנן וחדא שנין לשטרי (ק"ל - 1369) במדינה אלטוילה... הכותב מופת בר' סעדיה".