הכל

מלוכי, שלמה בן אברהם

ר' שלמה בן אברהם מלוכי היה עאקל - נשיא, הקהילה היהודית של הישוב מסאען שבמחוז מירחב במאה הי"ח. הוא עסק גם בהעתקת ספרים.

הוא ידוע לי מתוך מדרש חמדת ימים לתורה שחיבר ר"ש שבזי, ואשר העתיק ר' שלמה מלוכי בשנת תקל"ה (1775).

כה"י גדול מאוד, ובו שמ"ז דפים לחומשים ויקרא - דברים. לא ידוע לי אם העתיק את המדרש גם לחומשים בראשית ושמות. כה"י נעתק במימון ר' אהרן בן רצון בן אהרן בן שלמה בן משה. את העתקת המדרש לויקרא סיים ביום שישי, כ"ג בתמוז תקל"ה (1775), ואת המדרש לדברים סיים ביום שישי, ו' באלול שנה זו, כלומר, תוך חודש וחצי סיים את המדרש לשלושת החומשים.

מליח, יהודה בן אברהם

ר' יהודה בן אברהם בן נחום אלמליח העתיק את ספר השו"ע מספר פעמים, בישוב דרב אלמהדס שבמחוז רחבה, כ-20 ק"מ מצפון לצנעא, בסוף המאה הי"ז ותחילת המאה הי"ח. מצאתי שלושה כתבי יד, בהם העתיק את שו"ע טור או"ח פעם אחת, שלוש פעמים את טור אבן העזר ופעם אחת את טור חו"מ. שנות העתקותיו הן משנת תנ"ט (1699) עד לשנת תע"א (1711).

כתב היד הראשון (כת"י ר"י קאפח) הוא שו"ע טור אבן העזר* אשר נכתב ביום שני, י"ג בטבת תנ"ט (1699).

מליחי, אהרן בן אברהם

ר' אהרן בן אברהם מליחי העתיק או מימן את העתקת קובץ בהלכות שחיטה בישוב אלצוק בשנת תי"ג (1653). בכה"י קט"ו דפים, ובהם הלכות שחיטה לשו"ע טור יו"ד (דפים 2א'-35ב'), ספר קדושה לרמב"ם הכולל גם שחיטה ומאכלות אסורות (דפים 36ב'-71א'), שרח שלום - פירוש בערבית להלכות שחיטה (דפים 72ב'-107א') ופירוש מילים להלכות שחיטה לרמב"ם (דפים 108א'- 115ב').

בקולופון דף 107ב' כתוב:

"נשלמה זאת השחיטה... בארבעה בשבא דהוא שתה יומין לירח אדר שני שנת אתתקס"ד שנין לשטרי (תי"ג - 1653) במאתא אלצוק... ונכתבה על שם... אהרן בן אברהם המכונה אלמליחי".

מליחי, חיים בן שוכר

ר' חיים בן שוכר מליחי היה מלמד תורה לתשב"ר בעיר סדה באמצע המאה העשרים, סמוך לעלייה הגדולה לארץ.

הוא ידוע מתוך מכתב ששלח בכ"ד בשבט ברנ"ו לשטרות (תש"ה - 1945) לשליח העלייה חיים צדוק, ובו הוא מבקש סיוע כספי למורים המלמדים תורה לילדים. הוא חותם את מכתבו: "הצעיר חיים בן שוכר מליחי מלמד אלסדה יע"א".

הכינוי "מלמד" ניתן לפעמים לבית דין, ולכן יתכן והיה גם דיין, ומ"מ, על סמך המכתב ברור שתפקידו היה מורה, ועסק בלימוד תורה.

מליחי, שלום

מרי שלום מליחי היה מחכמי העיר סדה בשנים הסמוכות לעלייה הגדולה לארץ.

הוא מוזכר עם מרי יעיש מנצור, מרי יחיא (אגברי?), מרי שלום מחבוב ואחרים, אשר עסקו בשחיטת פרה ששחט והכשיר מרי יחיא מקאלח, ואילו רבני העיר סדה הטריפו.

מנגם, נתן בן יעיש

ר' נתן בן יעיש בן יפת מֻנְגַאם העתיק את הלכות שחיטה לרמב"ם במאה הי"ט עפ"י הערכה. לא ידועה שנת העתקה ומקום הכתיבה.

שם המשפחה מנגמי נפוץ בעיקר במחוז שרעב, ולכן מסתבר, כי אף הוא חי בשרעב. כתב במימון ר' יעקב בן אברהם. בכה"י ל"ב דפים.

מסרת בידי המשפחה, כי הם משבט זבולון, זאת בשונה מרוב יהודי תימן המיוחסים לשבט יהודה.

בקולופון כתוב:

"אנא... ספרא... נתן בן יעיש נ"ע בן... יפת הידוע המכונה אלמנגם יצ"ו, שכתבתי זה החפץ ליעקב בן אברהם יע"א".

מנגמי-חוזה, יששכר בן רצון*

מרי יששכר בן מרי רצון מנגמי-חוזה נולד בעיר מכלף שבמחוז שרעב בתחילת המאה העשרים. אביו, מרי רצון בן עמרם מנגמי (ע"ע) היה הרב הראשי וראב"ד בשרעב.

מנגם בערבית - חוזה ורואה בכוכבים, ולכן רבים ממשפחה זו תרגמו את שם משפחתם לחוזה, או כוכבי, או אף צעידי.

למד תורה אצל אביו וחכמי האיזור, הוסמך לרבנות ושימש רב באחד הישובים במחוז שרעב. אביו והוא היו דמויות מקובלות בקרב יהודי האיזור, ואף על המוסלמים בשנים שלפני העלייה הגדולה. לעתים השיך המוסלמי היה מפנה אליהם סכסוכים לפתרון.

עמודים

Subscribe to הכל