מרי שלום בן סעדיה מזרחי-עדני נולד באמצע המאה הי"ט בעיר ביצ'א שבדרום מזרח תימן. שהה תקופה ארוכה בעדן, ובשנות השבעים של המאה הי"ט, כנראה, עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים. למד בישיבת המקובלים בית אל שבראשה עמד בזמנו מרי שלום מזרחי שרעבי.
בהקדמה לספרו "סוכת שלום" הוא מתאר כיצד הפליג מחודידה לסואץ, משם לאלכסנדריה וליפו, וכיצד נשדד מכל רכושו ואף את בגדיו שדדו.
חי בירושלים חיי סבל, עוני ודוחק, שכן חי מהקצבה הדלה של ישיבת בית אל. יצא פעמיים למסעות בהודו בשנים תרמ"ט (1889) ותרנ"ח (1898).
הוא התפרסם בזכות שני ספריו: "סוכת שלום" ו"שלום ירושלים".