הכל

לוי, יוסף בן יפת

ר' יוסף בן יפת לוי העתיק או מימן את העתקת משנה תורה לרמב"ם, ספרים שופטים וקנין, בשנת נ"ו (1296). לא ידוע מקומו.

הוא אינו מחבר הספר נר ישראל, מגדולי האסטרונומים בתימן שחי במאה הי"ד-ט"ו. זאת בהסתמך על פער השנים. ואולי הוא סבו או אבי סבו, וא"כ, חי כנראה בצנעא.

בכה"י ר"י דפים, מתחיל בספר שופטים ומסתיים בעמוד הראשון של הלכות עבדים.

בקולופון דף 94, אחרי סיכום הפרקים של ספר שופטים, כתוב:

"נשלם בירח סיון שנת אלפא ושית מאה ושבע שנין (נ"ו - 1296) סימן טוב למריה יוסף הלוי בן יפת אלהים ישמרהו ויחייהו ואורך ימים ישביעיהו ויתקיים עליו מקרא שכתוב יברכך ישא...".

לוי, יוסף בן יפת

מרי יוסף בן יפת הלוי הוא מגדולי חכמי תימן במאה הי"ד-ט"ו. נחשב לגדול האסטרונומים היהודים בתימן. הוא חי בצנעא, והיה תלמידו של מרי שלמה בן ר' בניה. יהודה רצהבי מיחס את חיבור ספרו "נר ישראל" למחזור רע"א בשנים קל"א-קמ"ט (1371-1389), ואילו הר"י צובירי ונויבאואר מיחסים אותו לשנת ק"פ (1420). יצחק לנגרמן מעיר, כי אין אף נימוק לשנת ק"פ (1420). עפ"י רוב כתבי היד נראה, כי יש להעדיף את הדעה הראשונה.

לוי, יוסף בן סעדיה

ר' יוסף בן סעדיה לוי העתיק שני חיבורים: סידור וספר סגולות בישובים אלצ'בירה וחנאב בסוף המאה הי"ז ובתחילת המאה הי"ח. הישוב צ'בירה היה במחוז בני חשיש ממזרח לצנעא.

כתב היד הראשון (כת"י קוק) הוא סידור שאותו החל להעתיק בישוב אלצ'בירה בשנת תנ"ה (1695), וסיים בישוב חנאב, בעקבות גזירות כפי שמתאר בקולופון "ועמד מלך אכזר וקשה וביקש להגלות כל היהודים... להוליכם במדבר".

אין הכוונה לגלות מוז"ע שאירעה בשנת תל"ט-ת"מ (1679-1680). ואולי הוא זה שתיעד את מאורעות שנת ת"ס (1700) (ע"ע: מעלם-כמר, יוסף בן סעדיה הלוי).

לוי, יוסף בן עודד

ר' יוסף בן עודד בן כוכב הלוי העתיק. שני חיבורים מספרי הרמב"ם בסוף המאה הי"ד ובתחילת המאה הט"ו בעיר ת'לא במרכז תימן, מצפון מערב לצנעא.

כתב היד הראשון (כת"י ירושלים) הוא משנה תורה לרמב"ם - מדע-אהבה, כולל הקדמה וחלוקת הספרים בשנת קמ"ב (1382).

בכה"י ק"ע דפים, וישנן תוספות בשולי הדפים. הועתק במימון ר' עודד בן יפת בן יפת בן עודד הלוי.

בדף 93ב' רשימת בעלי כתב היד, בדף 94ב' "שיר לאברהם הלוי בר עזרא יש"ל". מאמר על כתב היד כתב י' יואל בקרית ספר.

בדף 93ב' כתוב בקולופון:

לוי, יוסף בן עמרם

מרי יוסף בן עמרם הלוי נולד בסוף המאה הי"ט בישוב בני עוואם שבמרכז תימן.

תלמיד חכמים, בקי בש"ס ובפוסקים, ונחשב עילוי וחריף. עסק בהשכלה כללית ובלימודי האסלאם והשפה הערבית. יצג את הקהילה בפני השלטון המוסלמי.

לאחר עלייתו לארץ, שמש רב מושב פדויים בנגב. היה מופת לחריצות ולהצלחה כלכלית, הכל בדרכי נועם.

נפטר בחדש כסלו תשכ"ט בתאונת דרכים.

לוי, יוסף בן שלום

מרי יוסף בן שלום לוי חיבר ספר העוסק בטעמים לתורה בשם @44"פרדס"@55 בצנעא בשנת תר"מ (1880) בערך. בכה"י ק"נ דפים.

החיבור עוסק בטעמים לתורה, ומקורותיו: כתבי האר"י, תמצית מפרקי מורה נבוכים לרמב"ם, ליקוטים מספרי מקובלים, סודות התפילה, מוסרי השל"ה, טעמים לתורה עפ"י סדר פרשיות התורה וההפטריות.

בכה"י נסיונות קולמוס מכ"ח בניסן ברט"ו (1904) מ"אנא יהודה בן מנס העומד היום במאתא הזם (דף 130ב')". בדף 69א' העתק הקדמת החיבור לחם שלמה למרי שלמה בן מרי דוד הכהן.

להלן קטע מההקדמה:

לוי, יוסף בן שלמה

ר' יוסף בן שלמה הלוי העתיק שני חיבורים: משנה תורה לרמב"ם ופירוש המשניות לרמב"ם בישוב שרפה שבמחוז בני חשיש ממזרח לצנעא במאה הי"ז.

כתב היד הראשון הוא (כת"י יחיאל לוי), משנה תורה לרמב"ם ספרים מדע, אהבה וזמנים, כולל ההקדמה ופירושים קצרים בשוליים. העתיק בישוב שרפה בשנת ת"י (1650). בכה"י קל"א דפים וחסרה התחלת ההקדמה. נכתב לשימוש אישי.

בקולופון כתוב:

"ונשלם סוף חודש אב י"ל שנת אתתקס"א שנין לשטרי (ת"י - 1650) במאתא אלשרפה... הכותב יוסף בן שלמה הלוי כתבו לעצמו".

עמודים

Subscribe to הכל