הכל

מרי דוד-אלואל בן חיים הלוי חי במאה הט"ז כנראה. דוד ואלואל מונים כל אחד במספר קטן 14. לא ידוע מקומו.

הוא ידוע מתוך פירוש שכתב לספר המצוות לרמב"ם, ואשר העתיקו מרי יחיא בשירי, אולי בשנת שע"ט (1619). זאת בהסתמך על שטר מכר לכתב היד משנה זו. החיבור מונה י"ד דפים. בהקדמה הקצרה לפירוש הוא כותב, כי דבריו מבוססים על ספרי חכמים אחרים ועל פירושים משל המחבר. מעיון בכתב היד שהגיע לידינו מסתבר, כי כמעט כל דבריו לקוחים מספרו של ר' יהושע הנגיד, דור חמישי לרמב"ם. ואולי התכוון להוסיף על דברי ר"י הנגיד ולא הספיק. את פירושו ערך לפי סדר פרשיות השבוע ולא כסדר ר"י הנגיד.

מרי דוד בן מוסי-משה בן יוסף לוי היה, כנראה, דיין בישוב עקבאת במאה הי"ח.

בשולי כתב יד של סידור מופיע שטר מכר של כתב היד, בו כתוב כי ר' יחיא בן שלום קנה את הסידור מר' דוד בן יוסף עמראן בחודש אייר שנת תקט"ז (1756) בישוב עקבאת "דעל בריכתא דמיא אלסד". חתומים על השטר: ר' שלמה בן יוסף בן יצחק הלוי, ר' דוד בן מוסי בן יוסף הלוי ור' סעדיה בן שלמה הלוי.

העובדה, כי חתומים שלושה אישים ולא שניים, מחזקת את ההערכה כי מדובר, כנראה, בהרכב בית דין ולא מדובר בנכבדי הקהילה, שלרוב הסתפקו בחתימת שני אישים.

ר' דוד בן נחום לוי העתיק את מדרש ילקוט ראובני בשנת תקצ"א (1831). לא ידוע מקומו. אולי הוא ר' דוד הלוי המוזכר בדברי מרי דוד גמליאל אשר חי בצנעא באמצע המאה הי"ט. הוא מזכיר את "התאג' המהודר לר' דוד הלוי", ואולי העתיק גם תאג'.

בכת"י ילקוט ראובני קי"ט דפים, קצר יותר מהדפוס. הועתק במימון ר' יוסף בן משה צ'אהרי, בבית מדרשו של ר' אברהם בן שלום דחוח. בתקופה זו ידועה משפחת דחוח הלוי מהישוב גבל עמר, וישנה סבירות גבוהה שאף הוא העתיק את הספר בישוב.

בקולופון הארוך כתוב: