הכל

מרי יוסף בן שלום היה שוחט ובודק, וכנראה אף ממנהיגי הקהילה היהודית בעיר הנמל מוכ'א בשנת תרי"ט (1859), שנה בה ביקר ר' יעקב ספיר בתימן. בשנה זו מנתה הקהילה היהודית שמונה משפחות יהודים בלבד, עקב מגיפת הדבר הכבד אשר פקדה את העיר, בה נהרגו כחצי מתושבי העיר. בעיר היה בית כנסת אחד, אשר בנה נשיא יהודי צנעא במאה הי"ח, ר' שלום עראקי הכהן אלאוסטא. בשנה זו לא היה מניין בבית הכנסת.

ר' יחיא היה נשיא הקהילה היהודית בישוב ת'לא שבמרכז תימן בשנת תרי"ט (1859), שנה בה ביקר ר' יעקב ספיר בתימן. לא ידוע שם משפחתו ואביו.

בעיר היו ל"ה משפחות יהודים. לא היה מרי או שוחט בישוב ואת הבשר קנו בעיר שיבאם. תופעה יוצאת דופן במיוחד בתימן, שבקהילה בת עשרות משפחות של יהודים אין מרי וכל שכן שלא היה אפילו שוחט אחד.

מרי יחיא מהישוב אלגב שבמחוז אנס היה חבר בי"ד של קהילת עותמת אלזילה בשנים שלפני העלייה הגדולה לארץ. לא ידוע שם משפחתו ושם אביו.

הוא היה מצטרף לשני הדיינים אשר גרו בעותמת אלזילה הסמוכה לישובו, מרי שלום הלוי משרס - ראב"ד, ומרי עואץ עוקבי.

הישוב עותמת אלזילה שכנה בין העיר מעבר לעיר ד'מאר, ומנתה כשלושים עד ארבעים משפחות של יהודים, להם בית כנסת אחד של משפחת יצחק. בבעיות מיוחדות פנו לבי"ד של העיר ד'מאר.

מרי יחיא אברהם היה ראב"ד ורב ראשי ליהודי עדן בזמן העלייה הגדולה לארץ. מכונה מרי יחיא אברהם אלגריעה, כלומר השופט או בית דין. הרב הראשי לתימן, מרי עמרם קורח, מתאר בספרו סערת תימן את עלייתו ועליית משפחתו מתימן לא"י. הוא כותב, כי הגיע לעיר עדן סמuך לר"ה של שנת תש"י (1949), וכי מנהלי מחנה העולים והראב"ד מרי יחיא בן אברהם ובנו יעקב כיבדוהו ובאו לדרוש בשלומו.

כנראה, שהוא זה החתום על מכתב בקשת הסיוע משליח העלייה חיים צדוק עם מנהיגים נוספים בכ"ז באב תש"ט (1949).