הכל

ר' יוסף בן אברהם בן שת בן יוסף בן אביגד העתיק ואולי אף חיבר פירוש לסידור התפילה בשנת ש"פ (1620) או בשנת תפ"א (1721). לא ידוע מקומו המדויק, אך עפ"י השם הנדיר אביגד, יש להעריך כי הוא ממשפחת המשורר הלאומי מרי שלום בן יוסף בן אביגד שבזי, וא"כ הוא מדרום תימן. יתכן גם שהוא ממשפחתו של ר' זכריה בן יוסף בן אביגד מצנעא, אשר מימן העתקת סידור בשנת רס"ח (1508). השם אביגד הוא גם שמו של הדיין מרי אביגד בן הסופר המפורסם ר' יוסף בן בניה מצנעא (ע"ע הבא).

ר' יוסף בן דוד היה מנהיג בצנעא בסוף המאה הי"ז. הוא חתום על כתובה בשנת תנ"ד (1694) עם ר' סעדיה בן דוד הלוי. הזוג הוא עואץ דאר ומרים בת לוי. עפ"י הידוע לא שימש בדיינות, ושמו אינו מופיע ברשימת הדיינים מזמן גלות מוז"ע. יתכן ושני החותמים חתום בתור עדים בלבד.

יוסף דוּ נואַס - יוסף אסאר-יוסף מסרוק, היה מלך חמיאר, השם הקדום של תימן, בתחילת המאה השישית. הוא שלט על תימן כולה כולל גם תושבי הארץ משנת ד'שע"ט לבריאת העולם - 518 לספירה לכל המאוחר. האיזור הגיאוגרפי של חמיאר נמצא בדרום תימן.

ר' יוסף בן זכריה העתיק את הלכות הרמב"ם בשנת קמ"ד (1384). לא ידוע מקומו.

עד כה מצאתי שני כתבי יד אשר העתיק. כתב היד הראשון הוא כת"י בהמ"ל R290 ובו ס"ט דפים, מהלכות נזיקין, הלכות רוצח ושמירת הנפש. חסרים דפים בכתב היד. השלמת ההעתקה בחודש אדר אתרצ"ה לשטרות (קמ"ד - 1384).

בקולופון כתוב:

"נגמר ספר אחד עשר... אדר שנת אתרצ"ה לשטרי (קמ"ד - 1384)... יזכה הכותב יוסף בר' אבא מארי זכריה יש"ל".