שַגַ'אדְרֵה

העיירה התפרנסה בזכות מרי יחיא נחום, השליח המפורסם ביותר של בית דין צנעא, במחצית הראשונה של המאה העשרים.

באמצע המאה הי"ט חי במקום מרי יוסף עמאר בר' עואץ' חמדי.

בשנת תרס"ב-1902 התגורר במקום ר' אברהם ערוסי, והוא מתאר גזירה של המושל האלים, אשר גזר על כל היהודים לשאת משא לצורך השלטון. הוא פנה אל ר' יחיא מוסא כדי שיפדה את עבודתו בכסף, כיון שהוא חלש גופנית.

מרי יחיא נחום, שליח בי"ד צנעא, נולד במקום בשנת תרל"ב או תר"מ (1872 או 1880). הוא למד תורה אצל מרי עואץ' מידעי. לאחר שליחות של עשרות שנים בכל רחבי תימן נאלץ לברוח מתימן בגלל שהצליח להבריח יתומים ולהצילם מידי השמד. הוא עלה לארץ בשנת תרצ"ו-1936. בניו מרי יוסף ומרי סעדיה. בישראל שמש רב שכונת כרם התימנים בתל אביב. לאחר עלייתו לארץ רב קהילת יהודי שג'אדרה היה מרי שלום מידעי, אשר שמש בתפקיד עד העלייה הגדולה לארץ.*

בתחילת המאה העשרים חיו יהודים במקום, ואף תרמו לקהילה התימנית בירושלים באמצעות השד"ר ר' שלמה נדאף. לא ידוע גודל הקהילה ושם המשפחות, כיון שהעיירה נרשמה בחלק של המאזן ולא בחלק של רשימת התורמים.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה ארבעים משפחות בערך: יעקוב, מדאעי, מהאצרי, מג'ילה הלוי, נחום הלוי, ואוה, שרעבי, שער, שוכר, משרקי, לוי, ועוד. היהודים חיו בשכונה נפרדת מהמוסלמים, וכונתה "דר אלמקם".

לא כל יהודי הכפר עלו לארץ בעלייה הגדולה בשנת תש"ט-תש"י (1949- 1950). בספר מן המיצר פורסם מכתבו של ח"כ דאז ישראל ישעיהו אל מחלקת העלייה של הסוכנות, משנת תשי"ג (52/12/18). במכתב הוא מפרט את המכתב שקיבל ממר מנחם מחפוד, שמש בית הכנסת הגדול של עדן מט' במרחשון תשי"ג- 1952, שם מבוקשת עזרה ליהודים התקועים בתימן, בישובים: רגום, ער, בני שאב, גבל טרף, שג'אדרה, בני עואם, גבל עמר, שאחדייה, אידרע, חופיש וטוילה.*

בישובים אלו נמצאו אז 398 יהודים. וכן יהודי אצ'בור 69 משפחות כ-268 יהודים. סה"כ 666 נפש.