רַיְידֶה (רידה)

העיירה נמצאת בין עמראן לכ'מיר, על ציר הנסיעה לצפון תימן.

בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר שתי משפחות בערך.

בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: יצחק בן יחיא שתי ריאל ויחיא בן סאלם חמש ריאל.

לאחר העלייה הגדולה לארץ בשנים תש"ט-תש"י (1949- 1950) נותרו יהודים במקום. שליח העלייה חיים צדוק, פרסם בספרו מספר מכתבים של פעילי העלייה, מהשנים תשי"ז-תשי"ח (1957-1958), מהם ניתן ללמוד, כי בחדשים יוני ויולי 1957 חיו באזור ריידה ואימון 180 יהודים. בשנה זו התרכזו היהודים, אשר נותרו בתימן, באזור צעדה שבצפון תימן, באזור ריידה ועמראן מצפון לצנעא, ובאזור שג'אדרה וגבל עמר בנפת חגה שממערב לצנעא.

בשנת תשל"ט-1979 נותרו יהודים במקום. יוסף שער פרסם מכתב, אשר כתב רב הקהילה ר' יעיש לוי אל יוסף בעכאר מה' בניסן בר"צ-תשל"ט, ובו הוא מבקש סיוע בהשגת מוצרי יסוד כמו: ספרי קודש, מזוזות, והוא מודאג מהמחסור בכלות בקהילה. חתנים יש, אך המחסור בכלות מציק מאוד. הוא כתב כי הם חיים בכפר "ערקת קודימי נאחית (נפת) רידא". תייר אמריקאי העיד, כי פגש במקום בשלהי שנת 1979 יהודי קשיש בשם יחיא צברי. בהמשך הוחשד התייר כמרגל, ובכלא המרכזי בצנעא ראה יהודים בכלא: יחיא צברי, יעיש לוי ויחיא יהודה.