בדורות שלפני העלייה הגדולה לארץ חיו יהודים בכפר.
שם הישוב ידוע לי מכרטסת הישובים של גויטין, שם כתוב, כי הכפר נמצא באזור ימן, אזור בדרום תימן, באזור מחוזות אב ותעיז. הוא מפנה גם לישוב ד'ראח שבאזור מאויה, ממזרח לתעיז.
לא ידוע לי גודל הקהילה ושם המשפחות.
עפ"י גלעד צדוק, הכוונה לכפר: ד'ראח. עיין ערך.
לא ידוע אם היה במקום ישוב יהודי קבוע. שם הכפר ידוע לי ממסע העלייה לארץ של יהודי צפון תימן, בראשות מרי דוד צדוק הלוי, רב צפון תימן. השיירה יצאה בחנוכה שנת תש"ד-1944.
נראה, כי הכוונה לכפר גול אדימה. עיין ערך.
שם הישוב ידוע לי מתוך כתובה אשר נכתבה בישוב בשנת בר"ן-תרצ"ט-1939. הכתובה בגודל 24 על 17 ס"מ. לא מוזכרים בכתובה שם החתן והכלה, ואין חתימות, ונראה, כי מדובר בטיוטה או בהכנה לכתובה.
עפ"י גלעד צדוק הכוונה לכפר: אדוכם מדאגר. עיין ערך.
לא ידוע אם היה במקום ישוב קבוע של יהודים. שם הישוב מוזכר בספרו של מרי שלום זכריה, אשר היה רב של אזורי צ'אהר וכוור, מדרום מזרח לביצ'א.
לא ידוע לי המיקום של האזור. השם ידוע לי מכתב יד של התורה, אשר העתיק הסופר המפורסם ר' בניה בעיר צנעא בשנת ר"ן-1450. את התורה ניקד והשלים בשנת שמ"ב-1582 ר' משה בן זכריה לוי בישוב אלעיאניז שבאזור אהנוב. יש להעריך, כי האזור נמצא במרכז תימן.
בקולופון של הסופר המקורי כתוב:
וזכה הכותב בניה בן סעדיה אלמרגז בנועם ה' ובקיבוץ ישראל ולביאת הג'(ואל) יהי רצון מלפני האל...
בראש כתב...
בדורות שלפני העלייה הגדולה לארץ חיו יהודים בכפר. לא ידוע לי גודל הקהילה ושם המשפחות.
בכרטסת הישובים של גויטין כתוב, כי הכפר נמצא באזור קבלה. בספרו של ר' שלמה בן יחיא חבשוש "אשכלות מרורות" מוזכר אזור קבלה כמקום בו נלחמו הטורקים והאימאם בשנת תרס"ד-1904, בסמוך לישובים עמראן וכ'מיר, מצפון לצנעא.
בדורות האחרונים שלפני העלייה הגדולה לארץ חיו יהודים בכפר.
לא ידוע גודל הקהילה ושם המשפחות.
כנראה, שהכוונה לכפר אחואד, עיין ערך.
בתחילת המאה העשרים חיו בכפר בני משפחה אחת של יהודים. בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א- תרפ"ו (1911-1926) כתוב, כי מרי יחיא בן שלום תרם ריאל ורבע.
בדורות שלפני העלייה הגדולה לארץ חיו יהודים בכפר. לא ידוע גודל הקהילה ושם המשפחות.
עפ"י גלעד צדוק, לא היה באזור כפר בשם זה.
סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית בכפר שבע או שמונה משפחות, כולן ממשפחת מצרפי.
דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלתה לארץ אלמנה כבת 50-60 שנה, אשר עסקה באריגה, ממשפחת מצרפי.