אִצוּוִירַא

הכפר נוסד בתחילת המאה העשרים על ידי יהודים במסגרת אלמעזבה, דהיינו, צורפי כסף יהודיים, אשר נהגו לעזוב את בתיהם לחדשים ושנים, כדי להתפרנס אצל המוסלמים. כיון שהמרחקים היו גדולים, נהגו היהודים להקים סוכות מגורים ואוהלים בסמוך לבתי המוסלמים, והיו חוזרים לנשותיהם וילדיהם בחגים מרכזיים בתשרי ובניסן. לעיתים, סוכות אוהלים אלו הפכו לישוב קבע. כזה היה כפר אצווירא.

בעשרות השנים שלפני העלייה הגדולה לארץ חיו בכפר שש משפחות יהודיות: טיבי, יצחק, שוכר אבראהים גרנעי, שוכר סאלם, ממייסדי הכפר ואביו של סאלם יעיש, אשר חי בשכונת ותיקים בנתניה. בימים נוראים חלק התפללו בחרף אלהיגה וחלק באלגוירה.