דָּווֹן

דָּווֹן

חוב. והוא סירוס המילה הערביתּ דַּין, שהוא חובּ. כּן תּרגום יגון-דָּוונָא. החוב מבּיא יגון למלווה וללווה.
שימושים ופתגמים: 

ורגילים לומר: אַלדַּוו'נותּ-עֲונו'תּ. או: דָּווֹן-עָוֹן.

מילון: