הכל

חלפו הלכו להם חגי תשרי: חלף ראש השנה המסמל את חילופי הזמנים, הסמל המרכזי שלו הוא השופר. שבת תשובה בין ראש השנה ליום הכיפורים, בה עשינו חשבון נפש פרטי וחשבון נפש כללי וחברתי. יום הכיפורים עם הפתיחה המרגשת של "לך אלי תשוקתי" ו"כל נדרי" אותו ביליתי במחיצת קהילה תימנית צעירה וחבורה נפלאה במזכרת בתיה. חג הסוכות אשר הזכיר לנו את עברנו כאומה חקלאית, והסמל של החג, הסוכה, הוציא אותנו מחוץ לבית הנוח המתאפיין בחיי שגרה, למבנה ארעי, בחוץ המחייב אותנו לחשיבה על מהות חיינו הארעיים בעולם הזה. את חגי תשרי השלימו שמיני עצרת ושמחת תורה, המסמלים שוב את חילופי הזמנים באמצעות מחזוריות הקריאה בתורה.

  1. מקורו של שם החודש מרחשוןhttp://www.teman.org.il/sites/default/files/Backgrund_4.jpg

בתנ"ך נקרא שם החודש 'בול': "וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי כָּלָה הַבַּיִת" (מל"א ו' ל"ח), כי בו יורדים גשמים ומלחלחים את הארץ (בלל=לחות, ומכאן ה'מבול'). וי"א ע"ש היבול של השנה החולפת, או כי אז נובל הכל.

קול קורא להגשת בקשות למלגה בתחום חקר יהדות תימן ותרבותה

ע"ש יצחק ומרגלית שבטיאל

המרכז לחקר יהדות תימן ותרבותה ע"ש עובדיה בן-שלום במכון בן-צבי מכריז על
הענקת המלגה השנתית ע"ש יצחק ומרגלית שבטיאל

בסך 10,000 ₪

לחוקר/ת צעיר/ה בתחום חקר יהדות תימן ותרבותה

א. ל"ב ד' – "הצור תמים פעלו": פעמים מספר מכונה ה' 'צור' (צוריאל, צורישדי), צור הוא סלע, וכמו הצור היציב והחזק והבלתי ניתן לשינוי, כך ה' - צור ישראל - תקיף ונחוש שאינו משתנה, ולכן נקרא הבורא – יוצר – שצר צורת האדם / החומר, מגביל וקובע להם את המוצקות ואת החוזק. ומכאן גם 'מצור' - שסוגר את העיר בחזקה, וכן ה'צואר' - כי הוא צר וקשיח.

דורות רבים שאבותינו היו בתימן מאז חרבן בית ראשון, ניהלו את חייהם כפי שהיו רגילים בארץ ישראל. כמו שאבות ראשונים שהיו במצרים, לא שינוּ את לשונם, ולא שינוּ את שמותם, ולא שינוּ את מלבושם, כך גם אבותינו הראשונים בתימן, שמרו על מנהגיהם בימי חול, בשבתות ובמועדים, הן בתקופת ממלכת שְׁבָא וְחִמיַאר, והן בתקופה המאפליה האיסלאמית. פתגם נפוץ אצל גויי הארץ "אַליְהוּדִּי יֻערַף בִּסַבּתֹּהּ וְעִידֹּהּ" (הַיְּהוּדִי נִיכָּר בְּשַבָּתוֹ וּבְחַגּוֹ).

חגי תשרי הבאים עלינו לטובה: ראש השנה המסמל את חילופי הזמנים, הסמל המרכזי שלו הוא השופר. שבת תשובה בין ראש השנה ליום הכיפורים, מחייבת אותנו לחשבון נפש פרטי וחשבון נפש כללי וחברתי. יום הכיפורים עם הפתיחה המרגשת של "לך אלי תשוקתי" ו"כל נדרי" המאפשר לנו יום שלם של תפילות והרהורי תשובה בתנאי צום. חג הסוכות המזכיר לנו את עברנו כאומה חקלאית, והסמל של החג, הסוכה, מחייב אותנו לצאת מהבית הנוח המתאפיין בחיי שגרה, למבנה ארעי, בחוץ המחייב אותנו לחשיבה על מהות חיינו הארעיים בעולם הזה. את חגי תשרי משלימים שמיני עצרת ושמחת תורה, המסמלים שוב את חילופי הזמנים באמצעות מחזוריות הקריאה בתורה.

בראש חודש אלול, עלה משה רבינו ע"ה לשמים לקבל את לוחות הברית בשנית  ולאחר שהות של 40 יום ו-40 לילה ירד ביום הכיפורים אל העם עם לוחות הברית החדשים – אלוהים מחל וסלח לבני ישראל על חטאיהם ועל חטא העגל. העיכוב של משה לרדת מן השמים הפכו את ימי חודש אלול לימים נוראים ויהודי תימן נהגו בחודש זה, לקום באשמורת הבוקר ולומר סליחות, על חטאיהם ועל חטאי אבותיהם, הילדים נחשבנו לתינוקות של רבן ללא חטאים.

עמודים

Subscribe to הכל