הכל

מרי דוד בן אברהם כהן היה ראב"ד, כנראה, בצנעא באמצע המאה הט"ז. הרב עמרם קורח פרסם בספרו מסמך של חכמי צנעא, העוסק בתקנות ציבור לגבי התנהגות בסעודות מצווה, שאין להישאר לאחר גמר ברכת המזון. הוא מעריך כי המסמך נכתב ארבע מאות שנה לפניו. את ספרו כתב בשנת תשי"ד (1954), ולכן התקנות הן מאמצע המאה הט"ז, להערכתי.

הוא חתום ראשון על התקנות, ולפי זה, מסתבר, כי היה הרב הראשי וראב"ד. חתומים עמו ולאחריו עפ"י הסדר הבא: מרי שלום בן שלמה, מרי דוד בן אברהם, מרי יוסף בן סעדיה, מרי חטר בן יוסף, מרי ישועה בן עמר, מרי יוסף בן אברהם הכהן, מרי סעדיה בן יוסף הכהן ומרי יוסף בן סעדיה.

מרי זכריה כהן נולד בתימן בשנת תרנ"ח (1898). בעיר אלסדה בדרום תימן. עלה לארץ בשנת תרפ"ב (1922). מספר שנים עבד במושבות בבאר יעקב ובנס ציונה.

עשרות שנים שמש רב בישובי העמק ונהלל. הקים במרכז תנועת המושבים מחלקה לספוק צרכי הדת. היה חבר במועצת ההסתדרות ומזכירות תנועת המושבים. בנו בכורו, משה, התנדב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה ונפל במדבר המערבי.

נפטר לפני חודש אב תשכ"ט (1969).

מרי זכריה-יחיא בן יוסף כהן נולד בצנעא בשנת ת' (1640). בגיל ארבעים היה מגולי מוז"ע.

לאחר הגלות היה מגדולי החכמים בצנעא, ושימש דיין בחברת ראב"ד מרי שלמה בן סעדיה מנזלי. ב"אגרת הבשורות", אשר כתבו חכמי צנעא ושלחו אל הקהילות השונות לאחר הגלות, הוא מוזכר כאחד החכמים התומכים להוסיף את תפילת הלחש במוסף של ר"ה, שלא היה נהוג בתימן קודם לכן. כמו כן הוא מוזכר כתומך בתקנה לתקוע שלושים קולות בחזרה ש"צ במוסף של ר"ה. הוא התנגד לתקנה השלישית לתקוע בשופר בתפילת הלחש.

מרי זכריה בן שלום כהן היה מחכמי הישוב היהודי בכיאריא שבדרום תימן בשנת תרע"א (1911).

הוא חתום על תשובות חכמי הישוב לרב אברהם קוק באמצעות השליח יבניאלי. הוא חתום חמישי מתוך ששת החכמים החתומים על התשובות. התאריך על התשובות, יום ג', ט"ו בשבט תרע"א (1911).