הכל

ר' יתר בן שלמה בן דוד העתיק פעמיים את התורה בשנת רנ"ח (1498) ובשנת רע"ח (1518). לא ידוע מקומו. חשיבות כתב היד הראשון היא עצומה ביותר, שכן הסופר כותב את כל שושלת היוחסין של משפחתו עד לשבט יהודה, חיזוק למסורת יהודי תימן, כי כמעט כולם הגיעו משבט יהודה ולא מגלות של שבטים אחרים.

ר' יהודה בן שלמה אלכ'אוי חיבר שירים, ועד כה פרסם יוסף טובי שלושה משיריו. הוא מעריך, כי חי במשולש הערים ד'מאר בצפון, רדאע במזרח וירים במערב, במחצית השנייה של המאה הט"ז. סגנון שיריו קדום לאסכולה של ר' יוסף בן ישראל ור"ש שבזי, שיריו מלאים מרוחה של שירת משוררי ספרד. עפ"י תוכן והערת השוליים בראש השיר הראשון ניתן להסיק, כי כתב את השיר לרגל מינוי ר' סעדיה בן דוד לראש הקהילה היהודית באזורו.

שיריו נמצאים בתוך ספר התחכמוני מן המאה הט"ו, והוא, כנראה, העתק מספר שהקדיש ר' יהודה אלחריזי ל"נגיד שמריהו יש"ל בר' דוד זצ"ל... מתימן".

ר' גיאת בן שלום כאולי העתיק את פירוש המשניות לרמב"ם בעיר טוילה שבמרכז תימן בשנת ר"נ (1490). יתכן והוא הזמין ומימן את הכתיבה.

בכה"י רנ"ה דפים, רובם מסדר טהרות, וכתובים במקור בשפה הערבית. דפים רבים חסרים והושלמו בכתיבות שונות. ישנן הערות בשוליים. השלמת ההעתקה היתה בחודש אדר.

חלק מהחיבורים: מדרש ספרא לפרשת אחרי מות (דפים 246א'-251ב'), דף מהלכות סנהדרין ברמב"ם (דף 252), וספר המצוות לרמב"ם (דפים 253א'-255ב').

בקולופון דף 205ב' כתוב:

מרי עואץ בן סעדיה כ'באני היה דיין וראב"ד באמצע המאה הי"ח בעיר רדאע, מהישובים הגדולים ביותר בתימן, בהם חיו היהודים.

הוא חתום ראשון על פסקי הדין, ומשמע שהיה רב ראשי וראב"ד. בשנת תק"ה (1745) הוא חתום עם מרי אהרן בן שלמה אלפצ'ל ומרי עואץ בן שלמה צפר, על היתר להעביר מכספי המס של בית המטבחיים לנשיא הקהילה, ר' שלום סנגאב, כדי שיוכל לפדות שני ילדים יהודים שפותו ע"י המוסלמים להתאסלם. הוא חתום בחודש אייר תק"ו (1745) על הסכם לשלום בית בין בני זוג.