צַ'אהְרֶה

הכפר צ'אהרה נמצא ליד בית אל צורימי, בית אלנוירה ודמת. בין דמת לצ'אהרה עובר נחל. מרחק של שעה וחצי הליכה.

שם הכפר ידוע לי לראשונה מכתב יד אשר העתיק הסופר ר' סעדיה בן שלמה בן סעדיה קיסי בשנת תנ"ב- 1692. סופר זה העתיק כתבי יד נוספים בשנים תמ"א- תס"ד (1681-1704), בישובים שונים, כמו: פרז מקלט, סודה לצף, ונסמי שבנפת אנס במחוז ד'מאר. הוא התפרנס, כנראה, מהעתקת ספרים.

באלצ'אהרה הוא העתיק סידור תפילה בשנת תנ"ב- 1692 במימון ר' שלום בן יוסף וגים. בכתב היד רע"ד דפים.

בקולופון כתוב:

נשלם זה הסידור... חד עסר יומין לירח כסלו תרין אלפין ותלת שנין לשטרי במאתא אלצ'אהרה... ספרא... סעדיה בא"מ שלמה בר' סעדיה... הידוע אלקיסי... ונכתב על שם... שלום בן יוסף אלמכ'נא אלוגים...

כתב יד של מדרש הגדול לחומש ויקרא נמכר בכפר אלצ'אהרה בשנים תק"מ-1780, ובשנת תקצ"ז-1837.

בשנת תרמ"ג-1883 היו חברי בית הדין: מרי עואץ' קעטבי ומרי סעדיה בן אברהם ויב. מרי עואץ' קעטבי הוא סבו של הדיין מרי יהודה בן שלום קעטבי, אשר שמש בדיינות בקהילה בשנת תרצ"ו-1936. בשנת תרע"ד-1914 חיבר במקום מרי מת'נה בן סעדיה את הספר "מתן אדם", העוסק בלקט פירושים להלכות שחיטה לרמב"ם.

מפסק דין משנת תרמ"ג-1883 ניתן ללמוד, כי יחיא סלימאן זנאר מאלצ'אהרה, מכר את פרתו ליוסף שובל, וכאשר נסע יחיא זנאר לעדן, רצה הקונה לבטל את העסקה בטענה של מום בפרה.

בשנת תרפ"ב-1922 בערך, שלחו מנהיגים מקהילות שונות בתימן אגרת אל ראשי הנהגת הסתדרות הציונית בלונדון, ובו הם מבקשים סיוע. חתומים: מרי עואץ' בן מתנה סעיד מבי"ד אלצ'אהרה, מרי אברהם בן משה הלוי ערוסי מבי"ד מחוית, מרי אברהם בן דאוד גזפאן מבי"ד כוכבאן, מרי חיים בן דאקשה מבי"ד חאשד וארחב, ומרי שלום בן יחיא מבי"ד צ'אלע.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית במקום קרוב לשישים משפחות.

ברשימת מס החסות של מחוז רדאע, אשר כתב מרי יחיא עומיסי, הרב הראשי האחרון למחוז רדאע והאחראי על גביית המס, מפורטים שמות של שישים חייבי מס: מרי סאלם אברהם, בנו סעיד, אחיו משה, סאלם סעיד, יוסף סאלם, אחיו סעיד, יחיא סעיד סאלם, אחיו מעוצ'ה, יוסף נסים, אחיו עואץ', סאלם סעיד אברהם, סאלם בן סאלם כ'רט, סאלם יחיא קתר, סאלם יחיא כ'רט, אברהם סאלם, בנו סאלם, יחיא שמואל, בנו, מת'נה סאלם כ'רט, סעיד עוץ' כ'ובאני, סאלם סעיד חסן, יחיא חסן, בנו עואץ', אחיו סאלם, חסן עוץ' נסים, אחיו יחיא, אחיו סאלם, מרי עואץ' מעוצ'ה, בנו סאלם, עוץ' אשרם, בנו שמעון, אחיו יחיא, יחיא עוץ' נסים, יחיא מת'נה מצ'רוב, מרי יהודה קעטבי, עוץ' סאלם שובל, עוץ' יחיא מארי, דאוד צובארי, סאלם בן סאלם עוץ' נסים, יחיא מלחף, סאלם עגש, אחיו סעיד, יהודה לוי, יחיא סלימאן וב, בנו סאלם, שמעון מחפוץ', יחיא שובל, עוץ' קעטבי, אחיו סעיד, אחיו יחיא, מרי עוץ' מתנה, בנו משה, סאלם יחיא קעטבי, אחיו עוץ', מנחם עוץ' קעטבי, עוץ' סעיד קעטבי, בנו עוץ', סאלם עוץ' אשרם, סאלם סלימאן קתר וחסן כ'ובאני.

חכמי הקהילה סמוך לעלייה הגדולה: מרי סאלם אברהם, מרי עוץ' מעוצ'ה, מרי יהודה קעטבי ומרי עוץ' מת'נה. בשנים שלפני העלייה הגדולה לארץ רב הקהילה היה מרי עואץ' ג'יבלי-הררי, עד אשר נסע להשתקע בעיר עדן. בנו, סאלם, שמש יו"ר הועד לפליטי יהודי תימן בעדן. נסים גמליאלי תיאר את יהודי המקום כיפים וחרוצים, אנשי עבודה ובעלי יוזמה.

היהודים התגוררו בשכונה נפרדת מהמוסלמים. בכפר היו שני בתי כנסת. התפרנסו מצורפות, רקמה, קדרות, ועוד. בסביבה היו מעיינות מרפא, והשוק השבועי התקיים ביום שני בשבוע-סוק אלאת'ניין.

בי"ב באדר א' תש"ח-1948 שלח ר' עודד בן מת'נה מצ'אהרה, מכתב אל התאחדות התימנים בישראל, בו הוא מאשר כי קיבל כסף לעניים, סכום של נ"ד ריאל.

מיד לאחר רצח האימאם בשנת תש"ח-1948 התנפלו השייכים המקומיים על היהודים.

דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלו לארץ בעלייה הגדולה 55 יהודים: 33 זכרים, 32 נקבות, 4 רווקים, 28 נשואים, 1 גרושה, 6 אלמנות, ושמונה יתומים. גיל העולים: 16 ילדים, 15 נערים, 10 מעל עשרים, 8 מעל שלושים, 12 מעל ארבעים, וארבעה מעל חמישים שנה. שני מקרה ביגמיה היו בכפר. שבעה התפרנסו מחקלאות, 4 בחקלאות ומסחר ושניים בתפירה.

שם המשפחות: אברהם, אחרק, ג'בלי, גוחץ, חדאד, חסן, כהן, כרבי, לוי, מארי, מתנה, סלימאן, סעיד, עאשרי, עואץ', צ'אהרי, צנעאני, קנר, קעטבי, קתר, שובל, שועיבי, ושם המשפחה הקודם של הנשים: יחיא, נסים ושמואל.