בֵּית מַחְרַאס
בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר עשרים ושתים משפחות בערך. בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: סלימאן יחיא מחפוץ' קביסי ובנו מרי חיים ונכדו סאלם, מוסי' יחיא ובניו יעיש ומחפוץ', הארון סלימאן, מוסי' סלימאן ובניו סאלם וסלימאן, אברהם יחיא ובנו סאלם, יחיא דאוד ובנו סעיד ונכדיו יחיא דאוד סלימאן וסעיד (תרמו ריאל אחת), בן נוסף סלימאן ובנו חיים ובנו סלימאן, בן שלישי אברהם ובנו שלום, בן רביעי יחיא ובנו סעיד, בן חמישי אהרון ובן שישי מוסי', סלימאן יחיא בשארי ובניו יחיא דאוד וסעיד, יוסף סעיד כ'ולאני ובניו יוסף ויעיש, סעיד מגיחה ובניו יעקוב סעיד ומחבוב, יחיא קוחטה ובנו סלימאן, סעיד סלימאן, סלימאן דאוד ובניו מרי יחיא סעיד דאוד וסלימאן בן דוד, דאוד סלימאן ובניו סלימאן וסעיד.
חכמי הקהילה בתקופה זו: מרי חיים בן סלימאן קביסי ומרי יחיא בן סלימאן דאוד.
סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית בכפר חמש עשרה משפחות בערך: כ'ברה, קוחטה, מחפוד ועוד.
דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלו לארץ שני יהודים: שני נערים רווקים, ממשפחת כ'ברה. 7ביב': פנקס השליחות 40, אנציקלופדיה ב' 68, 142, צדוק 444 המקור: שלמה לדאני, נחשונים ע' 67, יחיא צברי ע' 134