צַ'אלִע

צ'אלע הוא מרכז שלטוני. הישוב נמצא על ציר הנסיעה ממרכז תימן לעדן, ממזרח לעיר תעיז. בדורות שלפני העלייה הגדולה לארץ בשטח החסות הבריטי, סמוך לשטח האימאם.

עפ"י גויטין, בנפת צ'אלע היו עשרה כפרים בהם חיו יהודים.

הישוב צ'אלע ידוע לי לראשונה מהמאה הי"ח. בשו"ת פעולת צדיק נשאל מהרי"ץ, הרב הראשי של תימן, בנוגע לקידושי אשה על ידי עדים קרובים, מיהודי הישובים ג'חאף וצ'אלע. אין תאריך בתשובה, ולדעתי, התשובה נכתבה לפני תקל"ט-1779.

מרי דוד, נכדו של מהרי"ץ, העתיק בתחילת המאה הי"ט, כנראה, לפני שנת תקצ"ט-1839 את סידור מהרי"ץ, על פי הזמנת ר' מעוצ'ה יחיא מצ'אלע.

בקולופון כתוב:

ונכתב זה הספר עץ חיים היקר ונעלה לכבוד ולתשוקת אחי נוע"ם טוב עם אלהים ואנשים כמה"ר מ"ו מעוצ'ה יחיא מעיר צ'אלע, יזכה להגות בו הוא וזרעו וזרע זרעו כסכ"ה. ואתה המעיין אם תמצא בו טעיות... אני הצעיר והקל דוד בן אמ"ו אברהם בן כמהר"ר יחיא בן כה"ר יוסף בן כמהר"ר מ"ו צאלח נע"ג. המקום ב"ה יזכור לי זכותם אכי"ר.

הקהילה היהודית היתה גדולה, והתגוררה ברובע נפרד מהמוסלמים. הרובע היהודי היה מחולק לשתי שכונות: חפת אלכבירה (הגדולה), וחפת אלזג'ירה (הקטנה).

בסוף המאה הי"ט חיו בקהילה חכמים רבים: הרב הראשי וראב"ד מרי אברהם בן דוד הלוי, מחבר הספרים פרי צדיק, פרדס רמונים, מפי חכמים, ועוד. תלמידו, ר' יצחק בן שלום, העתיק את ספרו בשנת תרנ"א-1891. בתקופה זו היה הרב הראשי גם מרי חסן בן שלום עדני, ויחד עמו שמש בהנהגה מרי מנחם מתנה סעיד יפעי. בתחילת המאה העשרים נסע לכלכותא שבהודו, שם שמש רב ראשי.

בשנת תרמ"ד-1884 שלח מרי יוסף יתים אגרת ליהודי צ'אלע נגד משיח השקר "יוסף עבד האל". מרי נסים בן סעדיה כתב בשנים אלו ספר בשם מפי חכמים.

בתחילת המאה העשרים, בשנת תרע"א-1911 העריך שליח העלייה יבניאלי את הקהילה היהודית במקום בכשש מאות נפש, כמאה ועשרים משפחות. הוא העביר את שאלות הרב קוק לחכמי תימן, ועל תשובת חכמי צ'אלע חתומים: מרי חסן בן שלום, מרי שלום בן יחיא עדני-צ'אלעי, מרי עואץ' בן דאוד סעיד, ומרי דוד.

מרי יהודה שלום אחרק, תלמידו של מרי עואץ' בן סעדיה, כתב את הספר זבחי צדק בשנת תרס"ד-1904. סופרים אשר העתיקו ספרים בשנים אלו: ר' שלום בן שלום שוכרי העתיק את הספר פרדס רמונים ודיואן שירים לניסים יוסף, ר' אברהם בן יוסף גרידי את פרדס רמונים, אחיו ר' בנין בן יוסף גרידי את הספר כוונות האר"י, ועוד.

בשנת תרפ"ב-1922 בערך, שלחו מנהיגים מקהילות שונות בתימן אגרת לראשי הנהגת הסתדרות הציונית בלונדון, ובאגרת הם מבקשים סיוע. חתומים: מרי עואץ' בן מתנה סעיד מבי"ד אלצ'אהרה, מרי אברהם בן משה הלוי ערוסי מבי"ד מחוית, מרי אברהם בן דאוד גזפאן מבי"ד כוכבאן, מרי חיים בן דאקשה מבי"ד חאשד וארחב, ומרי שלום בן יחיא מבי"ד צ'אלע.

מרי שלום בן יחיא אלצ'לעי-עדני שמש רב הקהילה, ועלה לארץ יחד עם אחיו מרי סעדיה, בשנת תרע"א- 1911 בזכות פעילות יבניאלי. בעיר יפו לא מצאו עבודה, ועקב המצב הכלכלי הקשה ביותר, הם חזרו לתימן, ועלו לארץ בפעם השנייה בשנת תרפ"ב-1922.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית שישים משפחות בערך. רב הקהילה היה מרי שלום בן נסים קעטבי, ולאחר העלייה לארץ שמש רב ברמת ישי בצפון הארץ. נפטר בשנת תשל"ב-1972.

יחס המוסלמים אל היהודים בתקופה זו היה קשה מאוד. המושל סחט כסף רב מהיהודים, הוא רצח יהודי בשם כויצ'ה, בגלל "פשעו" שביקש מהמושל שישלם לו עבור הסחורה שמכר לו, סמן-חמאה. הוא ושליחיו רצחו יהודי עשיר מכפר ג'לילה הסמוכה, ואף שדדו את רכושו של יהודי עשיר, אברהם סלימאן. מתוך כאב על השוד הוא נפטר שלושה ימים לאחר מכן.

שם המשפחות בקהילה: יפעי, קוזחי, אחואס, קעוד, כובג', מדוולי, זהרי, ג'זר, ריסי, קומלי, פנחוס, קירט, דוגמה, סניר, סייג, עדני, קעטבי, שמחי, אחרק, שראמה, סדי, צנעאני, רוכבן, עוזרי, צאלח, מעוצ'ה, הרוני, חדאד, יצחקי, עווד, לוי, געדי, אנגל, טריף, יעיש, אברהם, חסן, נגלה הלוי, גלוסה הלוי, ועוד.

ביום חמישי כ"ז באייר תש"ט-1949 חתמו מנהיגי הקהילה על אישור לקבלת כספי הסיוע לעניים, אשר שלחה התאחדות התימנים בישראל. במכתב מפורטים שמות העניים, הנשים והאלמנות: סלימאן קשופי, סאלם מנצור, יחיא אסובעי, עואצ'י סאלם, סאלם אלגמל, יהודה מעאצה בן אברהים מעאצ'ה, סעיד מנצור, יודא קושופי, מנחם חסן אברהם, סאלם חסאן, יחיא נסים, הארון אברהים, סאלם יודא, יודא מנחם, סאלם יעיש, חסן כעוסה, חסן אברהים, עואץ' מעאצ'ה, הארון בן הארון, סעיד יחיא מלגלי ויחיא שמעון. רשימת הנשים האלמנות: סעידה בת אצנעאני, חממה בת יודא, דירה בת סעיד, סלמה בת דאוד, תוכה בת יחיא ובת טמורי. חתומים בית דין צ'אלע: מרי סאלם נסים, והתלמידים דאוד עואץ' ושלמה סלימאן.*

דרך מחנה העולים גאולה שליד עדן עלו לארץ בעלייה הגדולה 44 יהודים: 20 זכרים, 23 נקבות, 7 רווקים, 19 נשואים, גרושה אחת, 6 אלמנות, 5 יתומים ואחד נפטר במחנה. גיל העולים: 4 ילדים, 16 נערים, 5 מעל עשרים, 8 מעל שלושים, חמשה מעל ארבעים, חמשה מעל גיל חמישים ואחד מעל שישים שנה.

שני מקרים של ביגמיה. היהודים התפרנסו: 3 מאריגה, מסחר, נפחות, 3 מצורפות, קצב אחד, ועוד.

שם המשפחות: בטיחה, ג'מלי, ג'ערבי, גראמה, ד'מארי, חבאני, חדאד, חתוכה, כ'ובאגי, מוסא, נסים, עוזרי, ענגל, צ'אלעי, צובארי, צנעאני, קומלי, קעוד, רוסי, שועה, ושם המשפחות הקודם של הנשים: אשתר, דוד, יעיש, מנצור, מתנ'ה, סדי, סעיד ועואץ'.