צלאחית

בתחילת המאה העשרים רב הקהילה היה מרי סעדיה בן עואץ' אחרק. נולד בכפר ג'רין בשנת תרנ"ח-1898, ולאחר העלייה הגדולה לארץ התיישב במושב שתולים שליד אשדוד. נפטר לפני אב תשמ"ח-1988.

שם הכפר ידוע לי גם ממסמך אשר פרסם הרב שלום גמליאל. המסמך מכ"ה במרחשון תרצ"ו-1935, ועוסק בסכסוך שפרץ בין הציבור לבין יחיא בן שלום עכיש, ממונה מטעם השלטון לגבות את מס החסות מיהודי י"ד כפרים באזור מעראץ' שבמחוז ירים. הוא העביר זאת בקבלנות משנה ליהודי אחר בשם ישראל בן יהודה. יחיא עכיש רצה לגבות שוב את המס, והתעלם מההסכם על ידי השופט. היהודים טענו שכבר שילמו את המס, ונוצר ביניהם ויכוח.

במסמך מוזכרים הישובים הבאים: ד'י חוך מעמק אמריאב שבמחוז ירים מקום מגורי יחיא עכיש, מעראץ מקום מגורי ישראל בן יהודה, וכן הכפרים: אלכמה, מד'כראת, צחפה, צלאחית, סופעי, חיזאן, כפר מנחם, שכאמי, משרעה בני עמר, ציחאן, רחאב וחשח.

בכל הישובים הללו חיו 187 יהודים, אשר שילמו 300 ריאל מס חסות. מספר יהודים אלו לא כוללים נשים, ילדים, חולים וזקנים, אשר היו פטורים מתשלום המס.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר שש או שבע משפחות יהודיות: שרעבי, אחרק, מדאר ועוד.

שליח העלייה יוסף צדוק כתב בספרו, כי נציג יהודי צלאחית, סאלם בן מרי חסן שרעבי, שלח מכתב בו הוא מבקש סיוע לעלייה, ובו מצוין כי קבוצת העולים מונה מאה ועשרים נפש בערך, כנראה, גם מישובים נוספים.

דרך מחנה העולים עלו לארץ מהישוב צלחית אלקפר 11 עולים. יתכן ולא מדובר בכפר זה, בהסתמך על תוספת המלה קפר. בקבוצה היו: 6 זכרים, 5 נקבות, רווק אחד ושבעה נשואים. גיל העולים: 3 ילדים, 2 נערים, 2 מעל עשרים, 2 מעל ארבעים, אחד מעל שישים ואחד מעל שבעים שנה. אחד עסק בחקלאות ואחד ברוכלות.

שם המשפחות: עאשרי, שבזי ושרעבי.