מוּרַבַעָה

היו חילוקי דיעות בשאלה, האם הכפר היה שייך לנפת חוגריה או לאזור גבל צבר. את תשלום המס היו משלמים בתעיז ולא בעיר תרבה שבחוגריה, אך מנהגי המקום, הליכותיהם ולשונם קרובים היו יותר לאנשי חוגריה. נעימותיהם היו שונות מחוגריה.

בשנת תרצ"ו-1936 הסמיך רב הקהילה וראב"ד מרי חסן בן יעקוב את מרי סעדיה חוזה לרבנות. מספר שנים לפני העלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית בכפר שני מניינים, אך סמוך ממש לעלייה עזבו יהודים את הכפר, ונותרו בכפר מניין בצמצום. שם משפחות: טביב, יעקוב, חסן, קאתר, עודני, ועוד. חלק התפרנסו מחקלאות וחלק היו צורפים.

זקן אנשי מורבעה בשנת תשנ"ה, זמן כתיבת הספר על יהודי חוגריה, דוד יעיש בן יעקוב, ושושלת היוחסין: יוסף בן דוד בן יעיש בן יעקוב בן יוסף בן יעקוב בן שלמה בן זכריה בן שלום בן שלמה בן דוד, המכונה ודעה.

דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלו לארץ שלושה יהודים: זוג נשוי כבני עשרים עד שלושים שנה וילדם, ממשפחת יעקב. משפחת האם: סאלם. במקום נוסף כתוב, כי עלו לארץ חמשה יהודים מהישוב מורבעה- דבר. נראה, כי הכוונה לכפר מורבעה שבאזור צבר, ומדובר באותו הכפר. העולים: 3 זכרים, 2 נקבות ושלושה נשואים. גיל העולים: ילד אחד, נער אחד, אחד מעל עשרים, אחד מעל שלושים, ואחד מעל שישים שנה. שניים היו צורפים. שם המשפחות: יוסף, סאלם, ושם המשפחה הקודם של הנשים: סעיד וקאתר.