בַרַאקִיש

במסגרת מסע העתקת כתובות עתיקות, בצפון מזרח תימן בשנת תר"ל-1870, יחד עם יוסף הלוי, מצא המשכיל ר' חיים חבשוש חורבות בישוב בראקיש. חבשוש כתב בספרו, כי לא רצה להסתכן במקום שאינו מוכר לו, ולכן ביקש משלום צעדי שילווהו, בהיותו סוחר, והבדווים באזור היו לקוחותיו. הוא העתיק במקום קנ"ד כתובות שבאיות עתיקות, וכן מצא בית קברות מוסלמי, ובצדו בית קברות יהודי. רוב המצבות נותרו במקום, ועל המצבות נכתב בעברית ובארמית שמות נפטרים, תופעה לא מקובלת בתימן בדורות האחרונים. את זמן בניית המצבות העריך חבשוש כארבע מאות שנה לפניו, דהיינו, סוף המאה הט"ו. הכיתוב על המצבות: "איתנגיד ואתנח (נפטר והלך למנוחתו) מר ורב מעודד בירב ישע", וכן כיתוב על מצבות נשים כמו: מרת נוגה (זהרה), מרת יונה-חמאמה, ועוד.

חבשוש זיהה ארבע שכבות בחורבות, משמע, שהעיר נבנתה ארבע פעמים לפחות.

יוסף הלוי אשר ארגן את העתקת הכתובות, סייר אף הוא בחורבות בראקיש, ושם סיפרו לו כי במקום היתה עיר יהודית עתיקה, ואף הראו לו חוזה שנעשה בעיר, ממנו ניתן ללמוד, כי יהודי העיר עזבו את העיר מאה שנה לפניו, דהיינו, בסוף המאה הי"ח.

חיזוק למסורת זו מצאתי בכתב יד אשר הועתק משנת תצ"ד-1734 ועד לשנת תצ"ח-1738. הסופר ר' סעדיה בן שלום עזירי-שרארה, העתיק קובץ בהלכות שחיטה: הלכות מאכלות אסורות והלכות שחיטה לרמב"ם, שרח אלחליב שחיבר מרי נתנאל בן יצחק, ושו"ע טור יורה דעה. בכתב היד קפ"ד דפים, ובהם העתיק גם "זפה", אשר חיבר סבו ר' סעדיה בן שלום שרארה עזירי, המכונה "אלזקן", תואר שניתן לו כדי להבחין בנו לבין נכדו הסופר, להם היה אותו שם.

בקולופון להלכות שחיטה כתוב:

תם ונשלם שרח הלכות שחיטה בעזרת מי שהוא יודע מה למעלה ומה למטה, יום שישי שמונה ועשרים לחודש אייר שנת במ"ו לשטרות שהיא התצ"ה (1735), במאתא בראקש תחרוב ותצדי וירושלם תתבני אכי"ר בו"א.

והכותב אני הדל בשבטי והצעיר בבית אבי סעדיא בן שלום בא"מ סעדיה בן שלום אלשרארה אלמכנא עזירי זלה"ה. השם יזכינו להגות בו אני וזרעי... ולכן אני מבקש מלפני כל קורא בחיבור זה וימצא בו טעות שיתקננה, כי לא כתבתיו אלא ואני טרוד בטרדת הזמן... השם יזכנו לכתוב ספרים עד אין קץ...