בנֵי עַוַאם

בדורות האחרונים שכנה הקהילה היהודית בשכונה נפרדת מהמוסלמים. שכונה זו היתה מחולקת לחמש שכונות סמוכות קטנות יותר: חוגמה, גוביילה, מעזב, שארע אספל ובית קאסם. בקהילה היו שלושה בתי כנסת.

בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בעיירה שישים ושלוש משפחות בערך.* בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים במספר מקומות: מרי אברהם חלא (מוזכר פעמיים, פעם ארבע ריאל ורבע ופעם לא מוזכר הסכום), יחיא בן דוד ובניו מרי חיים ואברהם חמש ריאל, עמראן חדאד ריאל ורבע, חיים צ'חיאני, עואץ' בן יחיא אברהם, יחיא יצחק והב, סעיד חבשוש ארבע ריאל, סלימאן חבשוש ארבע ריאל, עואץ' יהודה שלוש ריאל, ישראל בן דאוד שלוש ריאל, בניו יעקוב ואברהם ריאל, אהרון צאלח ריאל ורבע, מוסי עוצפירה ריאל, מוסי דאר ובנו משה שתי ריאל, יחיא עמראני ריאל, אברהם גמיל, יהודה מג'ילה שלוש ריאל, חננאל ריאל, עואץ' צג'יר (-הצעיר) שתי ריאל, עואץ' כביר (- הגדול) ריאל, יהודה חבשוש ריאל ורבע, סאלם שוכר, יחיא. עואץ' שלוש ריאל, סלימאן צאלח ובנו שמעון, שלום משרקי ובניו מוסי סעיד ואהרון ריאל, מרי שלום פנחס שתי ריאל, בנו סעיד ריאל, בנו פנחס שלוש ריאל, בנו מסעוד שלוש ריאל, חיים משרקי, שלום כ'ועי, נסים עמראני ריאל ורבע, אברהם בן דוד ובנו חיים ריאל, שלמה בן ישראל שש ריאל, שמואל בן סאלם שלוש ריאל, ישראל נסים ריאל, שלום בן יעקוב ריאל, חיים בן ישראל, שלמה דאר ושמואל דאר.

כמו כן תרמו הנשים: חמאמה בת (משפחת) שריאן ריאל, רומייה בת עמראני שש ריאל וחצי, בנייה בת חיבי שלוש ריאל ורבע, זהרה בת טויל ארבע ריאל, חנה בת יהודה, נצ'רה בת דאר ריאל ורבע, חמאמה בת סעיד ובנה יוסף בן ישראל ריאל ורבע, סלאמה בת עמראני, לולוה בת יחיא עמראני, רומיה בת דאר ריאל ורבע, חמאמה בת סאלם צאלח ריאל ורבע.

רבני הקהילה בתקופה זו: מרי אברהם חלא, מרי שלום פנחס ומרי חיים בן יחיא.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית ארבעים משפחות בערך: עמראן-הלוי, יעקוב, צ'חייאני- הלוי, משרקי, עמראני, דאר, שאול, עוצפירה, עווד, פנחס-הלוי, מדעי, חדאד, קהה, חלא, כ'ועי-הלוי, חבשוש, עת'ארי-הלוי, מג'ילה ועוד.

ברשימות מחנה העולים גאולה, שליד עדן כתוב, כי למחנה הגיעו עשרים ואחד יהודים, ואחד מהם נפטר במחנה. התפלגות העולים: שני יתומים, אלמנה אחת, שנים עשר נשואים, שני רווקים, ח' נקבות וי"ג זכרים. גיל העולים: ארבעה ילדים, חמשה נערים, ארבעה מעל גיל עשרים שנה, שלושה על שלושים, וחמשה מעל ארבעים שנה. התפרנסו מיצור שפופרות, מסחר, נפחות, סנדלרות, קצבות ועוד.

שם המשפחות: ג'דסי, דוד, והב, כ'ועי, משרקי, סרי, עואמי, עואץ' ופנחס. שם המשפחה הקודם של הנשים: ושצ'י, יחיא ועמראני.

לאחר העלייה הגדולה לארץ בשנים תש"ט-תש"י (1949- 1950) נותרו יהודים במקום. במכתב ששלח ישראל ישעיהו אל מחלקת העלייה של הסוכנות בשנת תשי"ג- 18/12/1952, הוא מפרט מספר מכתבים שקיבל מאזורים שונים בתימן. אחד המכתבים נשלח על ידי ר' מנחם מחפוד, שמש בית הכנסת הגדול בעדן, מט' במרחשון תשי"ג, ושם כתוב כי נותרו 666 יהודים בכפרים הבאים: רגום, ער, בני שאב, בני עואם, ועוד.

משמע, שהקהילה היהודית במקום חוסלה לאחר מרחשון תשי"ג-1952.