רַצְ'מַה

בי"א בשבט אתתקס"א-ת"י-1650 העתיק הסופר ר' ישועה בן דוד בן שלמה צ'ראב בכפר אסנאף את הלכות הרמב"ם: איסורי ביאה, מאכלות אסורות, שחיטה, ופירושים הערבית-שרח. בכתב היד 132 דפים, ונספחים מתקופות מאוחרות יותר. בדף 79 א' פתיחה של מעשה בית דין מכ"ז בכסלו ב"ז-תנ"ו-1695, מהישוב רצ'מה. יתכן והכפר המוזכר במסמך הוא ממחוז רדאע. עיין ערך קודם.

נסים גמליאלי פרסם מסמך מהמאה הי"ט-כ', בו נאמר, כי מרי צאלח בן מרי יחיא קריטי ממעזבה, נפטר ערירי. אחיו, יוסף, יבם את אשת אחיו, סעידה בת סלימאן צ'ראב מרצ'מה.

במחצית הראשונה של המאה העשרים חיו יהודים בעיירה. עד שנת תרצ"ג-1933 היה אחראי על גביית המס ראש הקהילה ר' חיים קאפח, והמשיך אף לאחר עזיבת הטורקים. בשנה זו התערער מעמדו עקב מצבו הרפואי, ובעיירה מונה שלום צ'ראב, המכונה רצ'מי, על שם העיירה. צ'ראב טען כי ר' חיים קאפח גובה מס גם מאזורו, הדבר הגיע לטיפול השלטון, אשר מסר את ההכרעה לידי הרב שלום גמליאל.

בתקופה זו הגיעו שני יהודים מרצ'מה לעיר רדאע וחיפשו את ספר התורה שנגנב להם. מרי יחיא עומיסי, רב המחוז, צייד אותם בקריאה ליהודי רדאע לסייע בידם לחפש את ספר התורה.

ביום שישי י' באייר תש"ח-1948 אישר מרי משה בן מרי יוסף יתים, בשבתו כבית דין של כ'ובאן, כי קיבל סיוע כספי מהתאחדות התימנים בישראל. הסיוע היה בסך ל"ב ריאל, ומיועד לעניי אזור כ'ובאן: ג'וראן, צרם, צ'ובאר, מוראח ורצ'מה.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית חמש עשרה משפחות בערך: ושד'י, מעאטי, אכ'רם, ד'ראב, ריעאני, סעיד, סלימאן, ועוד.

דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלו לארץ בעלייה הגדולה 51 יהודים: 26 זכרים, 25 נקבות, 2 רווקים, 26 נשואים, 3 אלמנות, 4 יתומים ואחד נפטר במחנה. גיל העולים: 9 ילדים, 20 נערים, 5 מעל עשרים, 9 מעל שלושים, 8 מעל ארבעים שנה. התפרנסו: שלושה ממסחר, שניים מצורפות, קברנות, סבלות, תפירה, ועוד. שם המשפחות: דאוד, דוכ'אן, דיאב, דראב, הררי, ושצ'י, חיים, כ'ועי, כיל, כלף, מטרי, מעאטי, מתנא, סלימאן, סעיד, עואץ', פצאל, ריעאני, רכיף, ושם המשפחה הקודם: יחיא ועמנואל.