בלוג יהדות חברה וקהילה

כאשר אנו מסתכלים על מנהג החלאקה אנו נראה שמבחינה היסטורית המנהג אינו קדום, ואולי אף מנהג חדש, שכן הראשון שהזכיר את המנהג הוא הרדב"ז, שכתב זאת לראשונה לפני כ-450 שנה, בשו"ת הרדב"ז (ח"ב ס' תר"ח) וציין שיש כאלה שנהגו לנדור לגלח את הבן בקבר שמואל הנביא ולתת משקל השיער לצורכי המקום, להדלקת נרות וכדומה.
ברם, שני דברים עיקריים אינם מופיעים בדבריו, והם:
א. אין אזכור למקור כלל וכלל.
ב. אין ציון של גיל מדויק לתגלחת מעין זו.

לחיזוק מנהג זה כבר רואים אנו בדבריו של הרב חיים ויטאל שמעיד עדות מהאר"י ז"ל שכאשר היה משתתף בהילולת ל"ג בעומר במירון, היה דואג לעשות יום משתה ושמחה בעת הגילוח וכל זה דווקא על הר מירון, וכתב: "הרב רבי יונתן שאגי"ש העיד לי שבשנה האחרונה קודם שהלכתי אני אצלו ללמוד עם מורי ז"ל [האר"י], שהוליך את בנו הקטן לשם עם כל אנשי ביתו, ושם גילחו את ראשו כמנהג הידוע, ועשה שם יום משתה ושמחה וכו' וכתבתי כל זה להורות כי יש שורש במנהג הזה" (שער הכוונות, דרוש יב).

בנוסף, חזיתי בדבריו של אברהם יערי שהביא דעה מדוע עורכים חלאקה במירון דווקא, וכתב שהמנהג לערוך חלאקה במירון מקורו במנהג לעלות לקבר שמואל הנביא ביום פטירתו [כ"ח אייר] (שו"ת הרדב"ז ס' תק"ח), ולגלח שם את ראשם של הקטנים ולתת כסף כנגד משקל השערות לצורך תחזוקת המקום או לעניים. בעקבות מניעת השלטונות העות'מאניים (בשנת ש"ל – 1570) להגיע למקום, העבירו את המנהג צפונה, להר מירון, ושם המשיכו את הטקס בל"ג בעומר על קברו של הרשב"י (אברהם יערי, תולדות ההילולא במירון, תרביץ לא)

יש לומר עדות נוספת מהרבי של חב"ד רבי מנחם מנדל שניאורסון (הרבי מליובאוויטש ז"ל) שהיה אומר שהתגלחת הראשונה צריכה להיות על יד קבר של צדיק, והורה לתלמידיו שמי שאינו יכול להיות על יד קבר של צדיק צריך לחשוב עליו בזמן החלאקה, "ומקום שמחשבתו של אדם נמצאת, שם הוא נמצא", והביא דבריו ע"פ חידושו של הבעש"ט ז"ל ('ליקוטי שיחות' חלק יד, עמ' שעח)

א"כ דווקא גזיזת השערות והפיכת הילד מאיש שעיר (עשו) לאיש חלק (יעקב), יש בה כדי לסמל את כניסתו של הילד לעולם התורה - עולמו של יעקב. כך יש בידנו מקור נוסף למושג "חלאקה" - מלשון המקרא "ואנוכי איש חלק".

יש לציין שהיו כאלה שניסו לבטא למנהג זה אופי רוחני-תורני, משום שזה הגיל שמשאירים לקטן את פאות הראש וכך מכניסים אותו לכנפי השכינה. מנהג זה תפס בקהילות רבות והתקבל במקומות רבים, ואפילו נכנס לקטעי תפילות שחוברו בתקופות האחרונות.
ועוד כתב בעל 'השערי תשובה' שציין את מנהג זה אך ללא שום ציון של גיל, וז"ל:
"המנהג בארץ ישראל לעשות שמחה בתגלחת הראשונה של קטן, שמחנכין אותו במצוה להיות לו פאות הראש".

בכדי להעניק למנהג זה משמעות רוחנית, הדגישו תלמידי האר"י את השארת פאות הראש לקטן, כפי שנראה מתוך התפילה הנקראת במעמד החלאקה "ובזכות מצות פאת הראש, שציויתנו בתורתך לא תקיפו פאת ראשכם". משמעות זו מתקיימת בתספורת הראשונה של הילד, ולאו דווקא בגיל שלוש. וכן כתב השערי תשובה בשם גינת ורדים: "מותר להשהות שמחת התגלחת שעושין לקטן כדי להגדיל השמחה במועד ומצוה נמי איכא בכך [ומגלחין על ידי ספר ישראל] וכו' ע"ש. והענין של שמחה הוא מנהג ארץ ישראל גם כן שעושין שמחה בתגלחת הראשונה של קטן שמחנכין אותו במצוה להיות לו פיאות הראש". בחודש הבא נראה את מנהג תימן על נושא החלאקה.