הכל

הכפר מכלבאן נחשב: ריש גלותא, דהיינו, מקום בו התיישבו היהודים לראשונה כאשר הגיעו לגלות בתימן. מקומות נוספים: חגבה, חמדה, די סעיד, אללסי, נג'יד, תגף, תנעם וג'יבלה.

בידינו נותרה כתובה בנשואי חסן בן חסן וחמאמה בת יחיא, ונכתבה במכלבאן בשנת תקמ"ז-1787. הכתובה חסרה, ולכן לא ידוע שמות החתומים על הכתובה.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית בכפר עשרים משפחות בערך: קטוע, ובל, מליחי, חדאד, סמין, כרז, ועוד. חלק מהיהודים עסקו בחקלאות.

דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלו לארץ בעלייה הגדולה 4 יהודים: ארבעה יתומים, שלושה ילדים ונער, ממשפחת ובל.

שם הישוב או האזור מכלאף סנחאן ידוע לי מכתב יד אשר הועתק במאה הט"ז, על ידי החכם והסופר מרי משה בלידה. הוא היה מחכמי תימן במאות הט"ו והט"ז, ובשנת רע"ב-1512 הוא העתיק את שרח אשת חיל, מדרש לפרק האחרון של משלי. בקולופון הוא כתב על המאורעות שהיו בשנת רס"ה-1505, בה נלחמו על השלטון בתימן "בני טאהר" והאימאם מחמד בן מנצור. במסגרת המאבק ביניהם הוטל מצור על העיר צנעא והמחירים האמירו מאוד, ונוצר מצב קשה ליהודים..

בקולופון כתוב:

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בישוב שבע או שמונה משפחות: דוריב, מוסא, סלימאן וחסן.

דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלו לארץ בעלייה הגדולה 5 יהודים: 4 זכרים, נקבה אחת, ושתי נשואים. גיל העולים: 2 ילדים, נער אחד, ושניים מעל שלושים שנה.

שם המשפחות: דוריב, ושם המשפחה הקודם של האשה: מעוצ'ה.

עיין ערך: מכ'אדה.