גוּבַּאן

העיירה נמצאת ממזרח לדמת ונאד'רה. הקהילה במקום עתיקה, וחומה הקיפה את כל העיירה. דרך הפרידה בין שכונת היהודים לשכונת המוסלמים.

בשנים תרכ"ב-תרכ"ו (1862-1866) העתיק הסופר ר' שלום בן שלמה קומלי חמשה כתבי יד לפחות, ואחד מהם בגובאן. יתכן והוא הדיין מרי שלום קומלי מדמת. הוא העתיק מעמדות בישוב ד'ראח, מדרש חמדת הימים לתורה, דיואן, סידור וסדר הושענות. כתב היד האחרון הוא סידור ובו תפילות לשמחת תורה והושענות. בידינו נותרו י"ד דפים בלבד. נכתב במימון ר' סעיד בן אברהם.

בקולופון כתוב:

נכתבה על שם אדוני ומחמד עיני ורביד על גרוני הענו הירא אוהב המצוה והוא סיידי סעיד בן אברהם הי"ו. ויאריך ימיו ושנותיו ומכל צרה ונזק יצילו ויצליח את דרכו... והכותב סאלם בן סלימאן המכונה אלקומלי מעיר גובן עלסהעאק אכי"ר.

בסוף המאה הי"ט ותחילת המאה העשרים שמשו בהנהגת הקהילה הדיינים: מרי שלום בן צאלח עומיסי (תרל"ח-תרצ"ז /.1878-1937), מרי עואץ' בן משה עומיסי ועוד.

נסים גמליאלי פרסם שני מסמכים הקשורים לג'ובאן. הראשון מהמאה הי"ט-כ', בו נאמר, כי לאברהם עתיק מכפר קאימה, היה סכסוך, והרב עומיסי מג'ובאן השכין שלום ביניהם. המסמך השני, הוא מכתב מהשנים תר"צ- תרצ"ג (1930-1933) אשר שלחו רבני העיר ג'ובאן אל מרי סעיד יוסף, רב העיר דמת. שמות החכמים: ר' סאלם בן צאלח, אחיו מוסא, ר' יחיא סאלם ור' נחשון בן מרי נחשון.

את רשימת משלמי מס החסות של מחוז רדאע, בשנים שלפני העלייה הגדולה, כתב מרי יחיא עומיסי הרב הראשי האחרון של מחוז רדאע, ושם מפורטים ארבעים ושמונה משלמי מס. השמות הם: יחיא סעיד קעטבי, רצון יחיא, נחשון יחיא, חסן מוסא, חסן דאוד, סאלם עטואר, דאוד סעיד אסבאט, שמעון דאוד, סאלם חיים סאלם, דאוד סעיד הארון, יודא צאלח עומיסי, סאלם מוסא עומיסי, אחיו עואץ' עומיסי, יעקוב צאלח, חסן יעקוב, סאלם חיים, שמעון אברהם, בנו סעיד, הארון מת'נא, חסן סעיד, מרי שמעון דאוד, יודא מנחם, מנצור מנחם, סעיד יחיא, יחיא סעיד, יודא סעיד טויל, יחיא יודא, יחיא סאלם, מוסא צאלח אסבאט, סלימאן ימני, שמעון סעיד, חסן אברהם, יחיא הארון, אחיו בנימין, עואץ' סלימאן (בסוגרים כתוב: מת, וכנראה שנפטר לאחר ששילם את המס), בנו יחיא, אברהם יחיא, סעיד שמעון, אחיו יהודה, סעיד חסן, סאלם צובארי, חסן ימני, סעיד עואץ', סעיד דאוד, ויחיא שמעון.

בקהילה היו שלושה בתי כנסת, והיחסים עם המוסלמים היו סבירים.

סמוך לעלייה הגדולה מנתה הקהילה חמישים משפחות בערך: אסבאט, זינר, אחמר, קומלי, קעטבי, בדבדי, נעוי, טויל, מנצור, סוילם, בדישי, ימני, לוי, הארון, אברהם, עווד, יחיא, ועוד.

שליח העלייה חיים צדוק שלח מכתב מעדן אל מלמד התורה לתשב"ר, ר' יחיא סאלם עומיסי, בג' באדר א' תש"ו-1946. מהמכתב ניתן ללמוד, כי חיים צדוק שלח לו סכום של 15 ריאל באמצעות אהרון מת'נא, סיוע לחצי שנה, מתשרי עד אדר א' תש"ו-1946. צדוק מבקש ממנו את רשימת הילדים וסדרי הלימוד.

דרך מחנה העולים גאולה עלו לארץ שמונה יהודים: אחד נפטר במחנה, 2 יתומים, אלמנה אחת, 1 גרוש, 2 נשואים, 1 רווק, 3 נקבות וחמשה זכרים. גיל העולים: 4 נערים, 2 מעל גיל עשרים שנה, 1 מעל 30 שנה ואחד מעל ארבעים שנה.

שם המשפחות: גובני, דארחי, הרון, סלימאן, עטואר, קעטבי ושועיבי. שם המשפחה הקודם: חסן, סאלם, סיאני ומעוצ'ה.