בנֵי טַיְבַה

חלק מיהודי המקום מקורם מכפר בשאר. הכפר שכן על פלגי מים, ולא ידוע על בצורות או רעב שהיו במקום. אחד מיהודי המקום בתחילת המאה העשרים הוא ר' שלום בן זכריה מחפוד, אשר עלה לארץ בשנת תרצ"ט- 1939.

בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר שלוש עשרה משפחות בערך. בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: מרי מוסי' סלימאן מעלם ובנו סלימאן, מרי יוסף סאלם ובניו עואץ' יחיא וחסן, מרי יחיא חסן ובניו סאלם ושלמה, אחיו סעיד חסן ובנו דוד, יעקוב חסן, סאלם יחיא ובניו הארון ויהודה, מרי יחיא בן יחיא ובנו מעוצ'ה, סעיד חסן, סאלם סעיד ובנו יחיא, סאלם יוסף, סעיד גידא, עואץ' יעקוב וחסן מעוצ'ה ובנו יחיא. סה"כ שתי ריאל וחצי.

חכמי הקהילה בתקופה זו: מרי משה מעלם, מרי יוסף סאלם, מרי יחיא חסן ומרי יחיא בן יחיא.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית בכפר כחמש עשרה משפחות: גידא, מחפוד, משרס-הלוי, מעלם, מגרבי, חדאי, חג'בי, נגאר-הלוי, חדאד-הלוי.