בני חגאג
באזור היה כפר בשם מגרבה, בו חיו יהודים.
כאמור בערך הקודם, יתכן כי כתבי היד אשר הועתקו במאות י"ז וי"ח בישוב בני חגאג מיוחסים לנפת חימה ולא לאזור קפלה שמצפון לצנעא. ע"ע ערך קודם.
בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר שלוש עשרה משפחות בערך. בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מוזכר הכפר בני חגאג לפני הישוב נאבאת ואחרי הישוב יאפיד, שני ישובים בנפת חימה, משמע, שאף כפר זה נמצא בנפת חימה.
שמות התורמים: מרי יוסף מחפוץ' ובניו מחפוץ' אברהם ויחיא כשתי ריאל, יחיא חבארה ובנו משה שתים עשרה ריאל (שתי ריאל נדבה ועשר ריאל "נגד ההיתר"), יחיא דאוד ואחיו סלימאן שתי ריאל, סאלם עואמי שש ריאל "נגד ההיתר", יחיא אברהם ובניו: יחיא ובניו, מחפוץ' ויוסף, אברהם ובנו יחיא שש ריאל, נסים בן מ' ובנו סלימאן, אברהם בן מ' סעיד ריאל, שמעה בת מנחם שתי ריאל, ג'נא בת עואץ' ריאל.
רב הקהילה בתקופה זו: מרי יוסף מחפוץ'.
סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית בכפר חמש עשרה משפחות בערך: צברי, חובארה, עואמי, חראזי, צובארה, מעוצ'ה, חמאמי, אכ'לופי, ועוד. תושבי הכפר התפרנסו מעיבוד עורות. השכונה היהודית כונתה מגרבה.