אַסְנַאף
שם הכפר ידוע לי לראשונה משנת ת"י-1650. בי"א בשבט אתתקס"א-ת"י העתיק הסופר ר' ישועה בן דוד בן שלמה צ'ראב את הלכות הרמב"ם: איסורי ביאה, מאכלות אסורות, שחיטה, ופירושים הערבית-שרח. בכתב היד 132 דפים, ונספחים מתקופות מאוחרות יותר. בדף 79 א' פתיחה של מעשה בית דין מכ"ז בכסלו ב"ז-תנ"ו-1695, מהישוב רצ'מה.
השם ב"ה למען שמו ימחול לי... אני הקטן והשפל ישועה יש"ל בן דוד בן שלמה נע"ג תנצב"ה, המכונה אלצ'ראב, יהא שמי לעולם לשי"ש בחודש טוב. השלמתיו בחד עשר יומין לירח שבט שלשנת אתתקס"א שנין לשטרי במאתא אסנאף, לחיין אריכין ושנין נפישין.
בשנת תצ"א-1731 העתיק הסופר ר' משה בן דוד אלפצ'ל (פדל) את ספר הקבלי שערי ציון. בכתב היד שמונים דפים.
בקולופון כתוב:
נשלם יום שלישי דהוא חד יומא בירח שבט שנת במ"ב שנין לשטרי (תצ"א-1731) במאתא אסנאף דעל בירא אלתבקאל מותבה, ביומא דנן ספרא חלשא ומסכינא משה בן דוד בן זכריא הידוע אלפצ'ל, אלהים ימחול לי על כל מה ששגיתי וטעיתי...
כתב יד נוסף שהעתיק הוא הלכות שחיטה פירוש למשנה תורה לרמב"ם. בכתב היד ק"ס דפים. בקולופון כתוב: משה בן דוד בן זכר(יה) הידוע אלפצ'ל.
הכפר אסנאף מוזכר כעבור עשרות שנים במסוודה-פנקס בית דין צנעא. ביום חמישי ז' באלול בפ"ז-תקל"ו-1776 נכתב, כי מעוצ'ה בן עואץ' מהישוב חגבה גירש את אשתו סעידה בת מוסי' "מן קרית אסנאף".
בשנת תרמ"ג-1883 העתיק הסופר ר' יוסף בן דוד ארחיבי מאסנאף את הספר פרקי ר' אליעזר בכפר גרוף, לשימוש אישי. בכתב היד ק"ד דפים, ובשולי הדפים תוספות של פירושים עם כותרות שונות, כמו: חידוש, ליקוטים.
בקולופון כתוב:
והכותב... יוסף אבן דוד יוסף אלמכונה ארחיבי ממדינת אסנף... ונכתב במאתא אלגרוף ת"י, אני כתבתיו... לי לעצמי... שנת בקצ"ד (תרמ"ג-1883).
בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר שלוש עשרה משפחות בערך. בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: סעיד סלימאן ובנו מרי יחיא ובן בנו (נכדו) סעיד, מרי אברהם סאלם ובניו סאלם וחיים ובנו מוסי', יוסף יחיא, מרי יוסף חארק ובנו אברהם, דאוד יוסף רבע ריאל, מעוצ'ה ראיבי, מרי יוסף ראיבי ובנו סאלם, סלימאן צ'נין, אברהם חארק, יחיא צאלח, אברהם יוסף ובניו סאלם ויוסף.
חכמי הקהילה: מרי יחיא בן סעיד סלימאן, מרי אברהם סאלם, מרי יוסף חארק ומרי יוסף ראיבי.
סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית בכפר חמש עשרה משפחות בערך: נגאר, חיים, ראיבי, צ'נין, חארג, אברהם, עמראן, ועוד.
משטר בית דין שכתב מרי יחיא יצחק הלוי, הרב הראשי, בתחילת המאה העשרים, ניתן ללמוד, כי במקום חי שלום בן אברהם בן סעיד צאלח. הוא פרנס את אחותו היתומה, ועפ"י הפסיקה הוא קיבל את שליש הדירה שקיבלה בירושה. הבית היה בעיר צנעא. אמם היא ג'נא בת מרי דוד עראקי.