צַ'אף

העיירה נמצאת על הציר צנעא-ד'מאר, כארבעים ק"מ מצפון לד'מאר, לרגלי ההר נקל יסלח.

בשנת תרמ"א-1881 התארגנו קבוצת יהודים מצנעא, חאפד, צ'אף וישובים נוספים לעלות לארץ ישראל. בראש הקבוצה עמדו מרי יחיא צארום מצנעא, ר' סעדיה מצ'מוני ור' אהרון מצאף.

בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר צ'אף חמש עשרה משפחות בערך.

בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: מרי יחיא אברהם מידאני ובניו סלימאן ושמעון, יחיא סאלם ונה ובנו יחיא, דאוד יחיא מידאני, סאלם יחיא סראג, סלימאן כ'רבי, יחיא בן יחיא ובנו מוסי', סלימאן יוסף ובניו מחפוץ' ומוסי', סלימאן אשול ובנו יחיא ובן בנו סלימאן, סאלם יחיא ג'רארה ובניו משה ומוסי', אברהם סעיד, מוסי' סעיד, יחיא סעיד כ'ברה ובניו סלימאן סעיד ובניו מוסי' יחיא סאלם הארון אברהם ותאם, מרי סעיד קעטבי.

חכמי הקהילה בתקופה זו: מרי יחיא אברהם מידאני ומרי סעיד קעטבי.

בשנת תרצ"א-1931 נוצר ויכוח בין יהודי המקום בנושא התפילה, אשר הגיע לטיפול השלטון המוסלמי. הויכוח נוצר בין קבוצת יחיא סעיד אשר יצג אותם סאלם יחיא, ואשר דרשו כי יהודי המקום ישלימו להם מניין בבית הכנסת שבנו, בחלק התחתון המזרחי של הישוב. מתפללי בית הכנסת הותיק של יחיא סלימאן, בחלק העליון המערבי של הישוב, התנגדו.* סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה עשרים משפחות בערך: סראג', ניג'ים כ'רבי, בשארי, מידאני, כ'ברה, קהלאני, חצאי, ועלאני, נגאר, ועוד.

חכם בקהילה סמוך לעלייה: מרי שלום בן יחיא כ'ברה. דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלו לארץ בעלייה הגדולה 17 יהודים: 7 זכרים, 10 נקבות, רווק אחד, 7 נשואים, גרוש אחד, אלמנה אחת ויתום אחד. גיל העולים: 4 ילדים, 5 נערים, 5 מעל עשרים, 2 מעל ארבעים ואחד מעל חמישים שנה. היהודים התפרנסו מחקלאות, יצור תנורים ורוכלות.

שם המשפחות: ביצ'אני, ונה, כ'ברה, נגאר, עזאני, ושם המשפחות הקודם: זכמי, סלימאן וסעיד.