אַבְיַאן - אביין
ידועה גם בשמה המאוחר יותר זנגיבר. יש המזהים את זנזיבר דרומה יותר.
נתיב מעבר חשוב לנוסעים, אל העיר עדן, ממזרח תימן: חבאן, שוקרה, לודר, ועוד.
הישוב היהודי במקום ידוע מזמן הגאונים, ובמאה הי"ג שאל חכם מוסלמי בשם צנג' את אחד מחכמי אביאן, מה פירוש המשפט "אהיה אשר אהיה" (רצהבי בספר בואי תימן).
בדורות שלפני העלייה הגדולה לארץ היו באזור זה שניים או שלושה ישובים בהם חיו יהודים: זנגיבר, שוקרה ואדראג (שו"ת רש"ז). בשוקרה חיו ארבע משפחות ללא בית כנסת. הישוב הגדול ביותר בסולטנות חוסין אבן עבדאללה אלפאצילי.
בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית במקום כשלושים משפחות. בקהילה היה בית כנסת אחד. היהודים התפרנסו מצורפות בזהב. יוצאי הקהילה מכונים בארץ לרוב אביאני, על שם המקום.
דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלו לארץ בעלייה הגדולה ששה עולים: שלושה נשואים, שתי אלמנות, יתום אחד, חמש נשים וגבר אחד. שם המשפחות בקהילה: חבאני, יעקב, מצ'מון, עואץ', מוסא, סאלם, שלמה, ועוד.
רבים מהעולים אשר נסעו דרך אביאן הוכו ונשדדו ע"י הסולטאן המקומי, אשר אף התעלל בהם קשות. אזור זה לא היה בשליטת האימאם אחמד, אוהד היהודים, אלא תחת שלטון החסות הבריטית, והשליטים המקומיים עשו ביהודים ככל העולה על דעתם. מצב קשה זה היה בעיקר לאחר שהחלו גלי העלייה לארץ.