פַרְוֵה

יהודי הכפר פרוה מוזכרים ארבע פעמים במסוודה- פנקס בית דין צנעא במחצית השנייה של המאה הי"ח.

ראשית, ביום חמישי ח"י באדר ב' בע"ח-תקכ"ז-1767 נכתב, כי סאלם בן סעיד אבו סעיד גירש את אשתו סעידה בת סעיד רחבי, וגבתה את בגדיה לפי שומה בישוב פרוה. רבע קרוש העבירה לגביית יחיא והב, ובהמשך מפורטים התשלומים הכרוכים בגירוש. משמע שהיה להם בן.

שנית, ביום חמישי ט' במרחשון ב"פ-תקכ"ט-1768 נכתב, כי דאוד צ'אהרי מפרוה, ישלם קרוש פחות רבע בתשלומים, לסאלם עראקי.

שלישית, ביום שני כ"א בשבט בפ"ב-תקל"א-1771 נכתב, כי יהודה בן יעקוב חגבי גירש את אשתו מרים בת עואץ' חמדי. היא הודתה שגבתה את כל זכויותיה המגיעות לה בנוכחות ראשי הקהילה בכפר פרוה. בהמשך מפורט תנאי התשלום והטיפול בילד.

רביעית, ביום חמישי כ"ו בטבת ב"ץ-תקל"ט-1778 נכתב, כי סלימאן בן יחיא המומר גירש את אשתו נצ'רה בת סלימאן מפרוה. בתם נשארה אצל האם.

דעות שונות נאמרו במאות הי"ט והעשרים באשר ליהודי הכפר. ר' יעקוב ספיר כתב בספרו, כי יהודי צנעא סיפרו לו בשנת תרי"ט-1859, כי תושבי פרוה היו עבדיהם, ועכשיו הם פריצים. ר' אברהם ערוסי כתב בספרו קורא הדורות, כי תושבי פרוה המירו את דתם בזמן גלות מוזע בשנת תל"ט-ת"מ (1679), ואילו גויטין כתב, כי תושבי פרוה היו בני גרים ערבים.

בשנת תרכ"ו-1866 העתיק הסופר ר' שלמה בן שלמה עמירי את התורה. את הכתיבה מימן ר' שלמה בן משה קלזאן. חלק אחר נכתב במימון ר' שלום בן שלמה סרי. בכתב היד שני כרכים, כרך א' קפ"ו דפים וכרך ב' קע"ח דפים. כולל תרגום אונקלוס ותפסיר רס"ג.

בקולופון כתוב:

ותהי השלמת המלאכה... יום ב' י"ב לחדש אדר בקע"ז לשטרות (תרכ"ו-1866)... ע"ש... סלימאן אבן מוסא קלזאן... הצעיר סלי' בן סלי' עמירי ס"ט. (מעל הקולופון כתוב. נכתבה במאתא פורה ראש ולענה).

נראה, כי בשנת תרס"ה-1905 ברעב הכבד ביותר שהיה בתימן, חלק מיהודי הכפר נספו ברעב, וחלק עברו להתגורר בצנעא ובמקומות אחרים.