רַצַ'אִי

לפי גויטין וטובי, העיירה נמצאת באזור נאד'רה שבנפת עמאר במחוז ירים, מעט צפונה.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית מאה משפחות בערך, כארבע מאות נפש. רוב היהודים התגוררו בשכונה נפרדת, חאפד אליהוד. בית כנסת אחד גדול לכל הקהילה. במקום היה ספר תורה מקודש מאוד, בשם "עדני", אליו היו נוהרים רבים.

שם המשפחות בעיירה: רצהבי, סירי, פרסק, קרעה, דיס, קודיימי, מקרה, ביצ'א, פראוי, ערבה, קומלי, טרם, אקטע, דמתי, מליחי, עומיסי, חרפוף, דנין, אבדר, שאמעי, מוסא, דאוד, יחיא, מעוצ'ה, אברהם, סלימאן, חסן, סאלם, מסלם, יוסף, יצחק, עמראן, עווד, לוי, ועוד.

היהודים התפרנסו מאריגה, סנדלרות, קדרות, נפחות, צורפות ועוד. לא היה בקהילה עאקל, ראש קהילה, האחראי על גביית המסים. גובה המס היה מקהילת אגברי הסמוכה לסדה. יחס המוסלמים ליהודים היה טוב.

בט"ו באלול תרצ"ה- 1935 הוסמך לשחיטה סעיד בן יוסף. חתומים על ההסמכה חברי בית הדין: מרי שלמה רצאבי, מרי יעקב (מוסא), מרי יוסף אשמע, מרי דוד יחיא עודד ומרי שמעון גוב.

חברי בית הדין סמוך לעלייה: מרי שלמה רצאבי ובנו, מרי יוסף בן שלמה רצאבי, מרי יעקוב מוסא ובנו מרי שלום בן מרי יעקוב מוסא.*

דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלו לארץ 11 יהודים: 6 זכרים, 5 נקבות, 6 נשואים, ילד אחד, וחמשה נערים. שם המשפחות: ביצ'א, לוי, מוסא, שמאע, שמעון, ושם המשפחות הקודם: יעיש ומסלם.

במקום נוסף כתוב, כי עלו דרך המחנה 4 יהודים: שני נשואים, ילד ונער, ושלושה זכרים, ממשפחת שמאע. הישוב רשום: רצ'אי-אמלוך, שזהו שם הכפר והאזור.