עִרְיַאב
במחצית הראשונה של המאה העשרים סולטנות לוודר היתה אחת מתשע מדינות חסות של הבריטים בדרום תימן. בלוודר חיו יהודים בכפרים הבאים: דת'ינה, אמשעה, שהור, מנגלה, מדבר, עריאב, מרצץ, ועוד.
השלטון הבריטי החמיר את היחס ליהודים בזמן העלייה הגדולה לארץ, שכן לא היה פיקוח על השליטים המקומיים, וכאשר החלו גלי העלייה לארץ, ניצלו השליטים את המצב, כדי לשדוד את העולים ולהתעלל בהם. זאת לעומת שטח האימאם, אוהד היהודים, אשר לא איפשר להתעלל ביהודים. מכתב מיום שישי י"א בתמוז תש"ט-1949 בנושא זה פורסם בספר מן המיצר.
סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית בכפר חמש עשרה משפחות בערך: מרחום, מגער, מד'מון, דעוס, טיירי, ועוד. רב הקהילה סמוך לעלייה היה מרי שלום בן יחיא זכריה, מחבר הספר שו"ת הרש"ז. הוא היה רב אזורי לכפרים של נפת לוודר, שהם צאהיר וכוור. הוא נולד בכפר אמרגלה בשנת תר"מ-1880.
אזור זה מכונה גם בלאד אלגעבלי, כנראה, על שם הסולטאן בזמן העלייה לארץ, צאלח בן חסין געביל אלעודלי.
דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלה לארץ בעלייה הגדולה יהודי אחד, נערה נשואה ממשפחת ביצ'אני. שם משפחתה הקודם: סאלם.