קַרְחאוֹ (קרחו)

בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בעיירה שבע משפחות בערך.

בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: חמאמי מחדון שלוש ריאל, סעיד מדאר ואחיו יחיא ויוסף מדאר ריאל, סעיד עזירי ריאל, סעיד בן מוסא בן דאוד ריאל והגב' סוכרה בת ג'אזי ריאל.

דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלו לארץ בעלייה הגדולה 26 יהודים: 12 זכרים, 14 נקבות, 3 רווקים, 13 נשואים, וגרושה אחת. גיל העולים: 6 ילדים, 6 נערים, 7 מעל עשרים, 1 מעל שלושים, 3 מעל ארבעים, 2 מעל חמישים, ואחד מעל שישים שנה. מקרה אחד של ביגמיה. 4 התפרנסו מנפחות, 2 ברפדות, ותשע נשים מקליעת סלים.

שם המשפחות: חריזי, מדאר, מחדון, מרחבי ונגאר.

ברשימת מחנה העולים רשום שם הישוב: קרחו-סאקין, ואילו ברשימת גויטין כתוב, כי הכפר בנפת חידאן, ונראה, כי הכוונה לאותו ישוב, שכן סאקין וחידאן נמצאות באותו אזור שממערב לצעדה.