גַעְבֵל

השם געבל הוא שם פרטי של אדם, ומוזכר לראשונה בקטעי גניזה מהמאה הי"ב. בקטע גניזה מסופר על סוחרים וצורפים יהודים אשר טבעו באונייתו של געפר, שניים מיהם מגרבים מטריפולי שבלוב, להם היה יפוי כוח ופיקדון של כסף שהפקידו לפני ההפלגה. במסמך הגניזה מפורט הטיפול בהם.

בדורות האחרונים שלפני העלייה הגדולה לארץ, האזור היה בשליטת הבריטים.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ התאנה סולטן אזור געבל ליהודים, גבה סכומים מופרזים מכל יהודי שנסע לכוון עדן, ועל כן יהודים פחדו לנסוע באזור זה. הבריטים לא התערבו בנעשה, והשליטים המקומיים פעלו והתעללו ביהודים ככל אשר עולה בידם. הרב מנצורה, אשר היה מקורב ביותר לאימאם בזמן העלייה, פנה במכתבים לאימאם ולמושל איזור ביצ'א כדי שיסייעו ליהודים. מושל געבל הבטיח למושל ביצ'א שלא תהיה גביית יתר מהיהודים, אלא הוא מסתפק בסכום עצום של עשר ריאל לנפש. הוא ממליץ לו לנסוע דרך הישוב אלראהדה, בשליטת האימאם, שם תהיה הגנה מלאה ליהודים העולים.*

סדרת המכתבים מפורטים בספרו של הרב שלום מנצורה.

באזור געבל היו מספר כפרים העשויים מסוכות חמר, ובהם חי יהודי בודד בכל כפר. בספר מגלות תימן לגאולה מסופר, כי קבוצת העולים אשר יצאה מכפר מיתאל, ליד בשאר, במחוז ד'מאר, בשנת תש"ד-1944, הגיעה לאזור געבל, שם סייע בידם מרי סאלם להגיע ברכב לשייך עותמאן.