גַוִירַה

בכפר היתה הקהילה הקהילה היהודית הגדולה ביותר בנפת חוגריה. ישובים קרובים לאלגוירה: מראצן, סואמה ונחמה, ובכל האזור חיו חמש מאות וחמישים ושבע משפחות.

הידיעות הראשונות שיש בידי על הישוב היהודי באלגוירה הם משנת ת"ר-1839. בשנה זו העתיק מרי שלמה בן שלמה קובץ בהלכות שחיטה: פירוש להלכות שחיטה לרמב"ם, וכן שרח-פירוש בערבית לשחיטה בצורת שאלות ותשובות. בכתב היד נ"ד דפים.

בקולופון כתוב:

ספרא חלשא ומסכינא שלמה בכמ"ו סלימאן נע"ג אלהים (ימחול לי) על כל מה ששגיתי... והשלמתי פירוש הלכות שחיטה ביום רביעי שבעה יומין לחודש תשרי בקנ"א לשטרי (ת"ר-1839), במאתא אלגוירה ת"ו עד דייתי מלכא משיחא ואח"כ תחרוב ותצדי אכי"ר. יהיו לרצון אמרי פי...

בספרו של י"ל נחום כתוב: גוידה, ואולי מדובר בישוב אחר.

במחצית הראשונה של המאה הי"ט פעלו במקום החכמים הבאים: מרי יוסף חסן סלימאן קליעי, אשר חיבר את הספר הקבלי סתרי תורה. נפטר בשנת תרי"ג- 1853. בנו מרי חסן יוסף קליעי ונכדו מרי עמרם קליעי. בתקופה זו הרב הראשי וראב"ד היה מרי חסן יוסף, ונראה, כי הוא מרי קליעי.

במחצית הראשונה של המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית שמונים משפחות בערך, והיא היתה הקהילה היהודית הגדולה ביותר בנפת חוגריה. רוב תושבי הכפר היו יהודים ומעוטם מוסלמים. בקהילה היה בית כנסת אחד גדול, ובדור שלפני העלייה הגדולה נבנה בית כנסת נוסף. רובם היו עשירים.

בישוב פעל בית דין, בעל סמכות גדולה, ואף תיקנו מספר תקנות. בתחילת המאה העשרים שמש ראב"ד מרי יעיש מוסא בן חסן. נפטר בשנים תר"פ-תר"ץ (1920-1930). דמות מפורסמת בקהילה הוא ר' עמראן בן עמראן דפתי, אשר היה ידוע בתור חסיד וחזן.

שם המשפחות: קליעי, שוביילי, גארנעי, צפרי, כהן, דפדי, טייבי, וחש, שער, עמל, בורמי, עבידה, פנחוסי, פארוי, סעיד, שוכייא, סנואני ועוד.

דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלו לארץ שני יהודים. במקום אחד כתוב, כי עלה לארץ ילד יתום ממשפחת כהן, משפחת אמו אברהם. במקום נוסף כתוב, כי עלתה לארץ נערה גרושה, ממשפחת יעיש.