סַוְד

הכפר עתיק מאוד, והוא מקום מגורי משפחתי בתימן. הכפר מוזכר לראשונה בסוף המאה הט"ו. בשנת רנ"א- 1491 העתיק הסופר ר' יתר בן כוכב בן עמרם הלוי את משנה תורה לרמב"ם הלכות נזיקין-שופטים. בקולופון של כתב היד הוא מפרט את שושלת היוחסין שלו עד שבט לוי בן יעקוב.

בקולופון של ספר הקניין כתוב:

נשלם זה הכתב יום חמישי דהוא עסרין ושבעה יומין בירח אלול שנת אתת"ב שנין לשטרות (רנ"א-1491) במאתא קריה אלסוד תתבני עד דתשתכלל קרתא ירוש'. יהא סימן טוב על מריה יתר הלוי בן כוכב הלוי בן עמרם הלוי בן מסעוד הלוי בן כוכב הלוי בר' מסעוד הלוי בר' כ'ליפה הלוי בירב מסעוד הלוי בן פרח הלוי בן חסן הלוי בן שלמה הלוי בן זכריה בן מררי הלוי בן חיים הלוי בן עודד הלוי בן מסעוד הלוי בן מנחם הלוי בן שלמה הלוי בן מררי הלוי בן עודד הלוי בן פרח הלוי משבט מררי בן לוי בן יעקוב ע"ה*

במסוודה-פנקס בית דין צנעא מהמאה הי"ח מוזכר שלום ג'ברא ביום רביעי כ' באדר בע"ו-תקכ"ה-1765. מקור משפחת גברא בישוב מהאצ'ר, ובהמשך עברו להתגורר בסוד, ונראה, כי שלום ג'ברא זה חי באזורים אלו שמצפון לצנעא.

בכתב יד של חומש אשר הועתק במאה הט"ז או הי"ז, נמצא שטר מכירת היד בעמוד הראשון, ושם מוזכר יעקוב בן יצחק גברא. לא ידוע זמן השטר.

יהודי הכפר יצאו לגלות מוזע בשנת תל"ט-ת"מ (1679).

בשנת ת"ס-1700 קם מלך חדש במערב תימן, וכפה על היהודים להמיר את דתם. הוא הרס את בתים ובזז את רכושם. חלק מהיהודים מתו על קידוש ה', חלק המירו את דתם וחלק נאלצו לברוח. הישובים המוזכרים באסון: סוד, חגה, כוחלאן, כ'מיר, בית עד'אקה, סודה, חבור, שרפה, ועוד.

בכ"ב באלול בל"ב-תפ"א-1721 העתיק הסופר ר' פנחס בן יוסף גרשי את הלכות שחיטה לרמב"ם. בכתב היד ל"א דפים.

בקולופון כתוב:

נבצעה זאת בע"ה בכ"ב יומין לחדש אלול שנת בל"ב שנין לשטרי במאתא אלסוד דעל בריכתא דמיא בריכתא חסן, וכתיבתי קל הקלים עפר אבק כל הסופרים פנחס בן יוסף נע"ג בא"מ... אלג'רשי... על שם החבר הטוב... בן אברהם נע"ג...

במחצית השנייה של המאה הי"ט שמש רב הקהילה מרי שלום בן יחיא ג'ברא. שמו מוזכר בשני כתבי יד, אשר מימן את העתקתם בשנים תרכ"ט-תרל"ג (1869-1873). את כתבי היד הללו, סידור וספר שתילי זתים, העתיק הסופר מצנעא ר' יוסף בן שוכר ושצ'י.

בשער כתב היד של שתילי זתים כתוב.

נעתק פה בעיר אלסוד י"ר דתתבני קרתא דירושלם בעגלא אכי"ר.

ועוד נוסף בו פסקי שושנת המלך והוא קיצור שו"ת פעולת צדיק שחיבר מהרי"ץ אב"ד דק"ק צנעא בעל עץ חיים פי' התכלאל וס' זבח תודה פי' הלכות שחיטה זת"ל. וס' הקיצור הזה תיקנו וכוננו מהר"ר שלום בן יחיא חבשוש יצ"ו לזכות בו את הרבים יזיי"א.

ונכתב לתשוקת הרב המובהק מ"ו סאלם אלג'ברא יש"ל ולתשוקת בניו הנעימים והנאהבים יוסף ויחיא ועואץ' ה' עליהם יחיו אכי"ר.

בנו ר' יחיא ג'ברא הוסמך לשחיטה בשנת תר"ן-1890 על ידי מרי ישראל בן יוסף מהאצרי ומרי משה בן יחיא. בן דורו של מרי שלום הוא הדיין מרי יוסף ג'ברא.

בשנת תרנ"ט-1899 הועתק שוב הספר שתילי זתים, ובקולופון כתוב, כי נולד התינוק יחיא בן יצחק בן יצחק בן דוד בן שלום בן יחיא בן שלום המכונה אלג'ברא. "תינוק" זה הוא מרי יחיא גברא, אשר נפטר ברשל"צ בשנת תשנ"ב.

בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בעיירה עשרים ושמונה משפחות בערך.

בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: מרי יצחק ג'ברא שלושת רבעי הריאל, אחיו ר' אברהם (סבו של כותב ספר זה) שלוש ריאל, סלימאן בן סאלם שלוש ריאל, אביו ובנו סלימאן, יחיא יהודה ריאל ורבע, דאוד ארוצ'י ובנו ישועה ריאל, יחיא נגאר שלוש ריאל, שוכר תאלבי ארבע ריאל, הארון תאלבי ובניו אברהם והארון ריאל, ישועה דחבאש ובנו הארון שש ריאל, סאלם שרמי (ממשפחת אימי, בן אחיו של דודי אהרון שרמי ז"ל מרמלה) הארון בן עמראן שתי ריאל ורבע, יעקוב בן אברהם בן יוסף ריאל, נחום בן יוסף שש ריאל, יצחק בן יוסף ריאל, ישועה בן יחיא עזירי, סלימאן בן יחיא בן דאוד כשלוש ריאל, סאלם בוני ריאל ורבע, הארון בן הארון כהן שלוש ריאל ורבע, יחיא בוני, והנשים: סלאמה בת יהודה ריאל ורבע ושמעה בת יצחק ריאל.

רב הקהילה בתקופה זו מרי יצחק גברא, אח של סבי. הוא היה צדיק גדול ובעל נסים, ורבים הנסים הקשורים בו, אף במקום קבורתו במושב עג'ור, בין בית שמש לבית גוברין, מיד לאחר העלייה הגדולה לארץ.

עפ"י מסורת שבידי זקני המשפחה, בדורות האחרונים חיו היהודים בשכונה בתחתית ההר, שכונה נפרדת מהמוסלמים. ואולם, בתחילה חיו היהודים במקום הגבוה, עובדה המלמדת, כי היהודים התיישבו ראשונים במקום, ובשלב מסוים כעסו המוסלמים על העובדה שהיהודים נמצאים מעל המוסלמים, והם נאלצו לעבור לתחתית ההר.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית במקום שלושים משפחות בערך: ג'ברא, בוני, שראמי הלוי, תאלבי, הלוי, עדני, נגאר, נחום, רוצ'י, דחבאש, מחפוד, עמר, פנחס, ועוד. המשפחה הגדולה והמרכזית בכפר היתה משפחת גברא. ענף משפחת גברא היה בנוי מארבעה אחים: מרי יצחק רב הקהילה-בית יצחק, מרי אברהם-בית אברהם, סעדה ושמעה. למרי יצחק היו שני בנים מאשה אחת, ר' יחיא מרשל"צ ומרי דוד לימים רב העיר יבנה. מאשתו השנייה מרת שמעה אשתו של ר' שלמה גברא מב"ב. האח השני הוא מרי אברהם, סבי, ולו היו ארבעה בנים: ר' חיים (אבי), ר' אברהם, ר' שלום ור' יחיא. לסעדה וסלימאן מחפוד נולדו הבנים: סאלם יחיא ומרים. לשמעה ויעקוב גברא-בית יעקוב, נולדו: מרי אברהם לימים רב שכונת הדר יוסף בת"א, שרה מפרדס חנה, חמאמה אשת דודי אברהם, רומיה אשת יחיא מחפוד, סאלם מירושלים, יהודה מראש העין ואהרון מפ"ת.

בקהילה היו שני בתי כנסת, האחת של משפחת גברא בנוסח בלדי, ובית הכנסת השני של שאר המשפחות בכפר.

מרי יצחק גברא, רב הקהילה בתחילת המאה העשרים, כאמור, היה קשיש בזמן העלייה, ורבני הקהילה סמוך לעלייה הגדולה היו בנו מרי דוד גברא, לימים רב העיר יבנה, ומרי אברהם בן יעקוב גברא, לימים רב כפר שמאי בצפון הארץ ורב שכונת הדר יוסף ת"א.* 1העלייה לארץ התבצעה במספר קבוצות, הקבוצה הגדולה של משפחת גברא והנלוים אליה, מ"ז נפש במשאית אחת. מימן את רוב הנסיעה מרי דוד. מהסוד יצאו בפרשת וישב כסלו תש"י- 1949, בפרשת מקץ הגיעו לצנעא, בפרשת ויגש לעיר רדאע, ובפרשת ויחי הגיעו לעדן, ביום ראשון, פרשת בשלח, בשבט תש"י טסו והגיעו ללוד, ומשם למחנה שמר.

להלן רשימת מ"ז העולים בקבוצה זו:

בית גברא: סעידה ובניה: חיים ובנייה (הורי) ובנם דוד, אברהם וחמאמה, שמעה שנחטפה, שלום ויחיא. בית יעקוב (גברא): יעקב, מרי אברהם וסלמה אשתו מבית עד'אקה, שמואל, אהרון, יעקוב ושמעה נגאר. בית מחפוד (גברא): יחיא ורומיה ובנותיהן פנינה ואסתר. בית טלבי (גברא): יעקוב ורומיה ושלוש בנותיהן.* בית אפרים (גברא): יחיאל, שמעה, חיים, סעדה וזהרה. בית יעקוב (גברא): סאלם, מרים, שמעה, רומיה וזהרה. בית מחפוד (הזמי): זהרה, מנחם, סלימאן ובת. בית עוזירי: יעיש, מלכה, יחיא, בת נהארי ובנו. בית נהארי: חיים, זהרה ודוד רוצ'י.