גְחַאף

באזור גחאף היו שני כפרים בהם חיו יהודים.

הידיעות הקדומות שיש בידינו על חיי יהודים בכפר הן מהמאה הי"ח. שתי שאלות נשאל מהרי"ץ מיהודי גחאף, בשנת בע"ה-תקכ"ד-1764 וסמוך לכך.

בשו"ת חלק א' סימן ב' כתוב:

בס' ויבוא יעקוב שלם. באו אנשים מזקני ישראל מעיר גחאף ועיר אלצ'אלע, לשאול את פינו על אודות המנהג אשר נהגו בעירם, חדשים מקרוב באו, לקדש את אשה בעדים קרובים, ואמרו שהסכימו ביניהם למנות אנשים ידועים לכל עניניהם וכשרים, אפי' לקרוביהם.

בסימן ס"ה כתובה שאלה אשר נשאלו חברי בית דין צנעא מיהודי גחאף, בשנת תקכ"ד-1764, בנושא אשה מינקת, האם מותרת להנשא תוך כ"ד חדשים. בשתי השאלות לא מוזכרים שמות השואלים. בשאלה השנייה היה מעורב בית דין של העיר רדאע, ולכן נראה, כי הכפר גחאף נמצא במחוז רדאע. השאלה הראשונה נשאלה יחד עם יהודי אלצ'אלע, הנמצאת מדרום למחוז רדאע.

בשנת תרע"א-1911 פעל בתימן שליח העלייה יבניאלי, ובספרו הוא מפרט את שאלות הרב קוק לחכמי תימן, ואת התשובות. בין התשובות נמצאו גם תשובת חכמי בית דין גחאף: מרי עואץ' חסן, מרי מנחם ומרי זכריא.

במכתב נוסף כותבים חברי בית דין: מרי עואץ' חסן, מרי שלום בן שלום, מרי מנחם אהרון, מרי שלום מנחם, מרי שלום אברהם ומרי יחיא סאלם. הם משבחים במכתב את השליח יבניאלי, המעודד את ישוב הארץ וקיבוץ גלויות, ומספרים כי שליחו, יחיא סאלם, הגיע לישוב בכ"ד באב תרע"א-1911 וקרא להם להתיישב בישראל. התנאים שהציב הם: שידאגו לצידה לדרך, כסות ודמי הפלגה בספינה, ויסכימו להתיישב במושבות הסמוכות לטבריה. הבקשות של יהודי גחאף: שידאגו להם למגורים, ואפילו אהלים ומרתפים, וידאגו להם לעבודת אדמה.

במכתב מפורטים ח"י משפחות, צ"ז עולים, מגחאף, שלושים ושניים עולים מישוב אחד והשאר מישוב נוסף. הם סיימו להתארגן לקראת העלייה ביום שלישי ח' במנחם אב תרע"א-1911.

להלן שמות העולים:

שלום בן יפת, בנו מרי שלום בן שלום אשתו וג' בניו, זכריה בן שלום אשתו ובנו, שלמה בן שלום אשתו בנו וד' בנותיו, אהרון בן שלום אשתו בתו ואחותם סעידה בת שלום ושני בניה, דוד בן עודד אשתו ושתי בנותיו, נסים בן אברהם אשתו ואחותו ובתו, עודד בן דוד אשתו שני בניו ואמו, עודד בן מנחם אמו דודתו אשתו שני בניו ואחותו, עודד בן שלום אשתו בנו ושתי בנותיו, שלמה בן אברהם אשתו אחות אמו ושתי בנותיו, מרי עוץ' חסן אשתו שלוש בנותיו מנחם בנו אשתו בנו בתו יהודה ואשתו, מנחם הארון אשתו ג' בניו בתו ואמו, יחיא אהרון אשתו ג' בניו ושתי בנותיו, עודד בן יפת ואשתו, יהודה מנחם אשתו בנו ואמו, שלום בן עודד אשתו בנו אחיו ואחות אשתו, יפת בן שלמה אשתו שתי בנותיו שני אחיו וסבתא שלהם.

יתכן כי האירועים הקשורים ליבניאלי קשורים לכפר גחאף שבמחוז אב או שבמחוז תעיז, משם הגיעו מכתבי העלייה, אשר פרסם רצהבי.

מצאתי שני כתבי יד אשר הועתקו בגחאף בתקופה זו. כתב היד הראשון הוא דיואן שירים אשר העתיק הסופר ר' יפת בן שלמה. יתכן והוא יליד גחאף, והעתיק את הדיואן בשכונת מרמורק ברחובות. כתב היד השני הוא דיואן אשר הועתק ביום שלישי י"ג בתמוז, והועתק על ידי ר' שלום בן מנחם, כנראה, הדיין כדלעיל.

אף לאחר העלייה בשנת תרע"א נותרה קהילה גדולה בכפר, ודרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, הגיעו 84 נפש: חמשה נפטרו במחנה, 14 יתומים, 9 אלמנות, 1 גרושים, 31 נשואים, 4 רווקים, 43 נקבות, וארבעה זכרים. גיל העולים: 25 ילדים, 24 נערים, 16 מעל עשרים שנה, 9 מעל שלושים שנה, 4 מעל ארבעים שנה, 4 מעל חמישים שנה ושניים מעל שישים שנה. יהודי הכפר התפרנסו 9 אריגה, והשאר במקצועות שונים.

שם המשפחות: גחאפי, ד'וראני, חדאד, חסן, חשאי, יהודה, כוחלאני, מחפוץ', סיאג, סלימאן, סמחי, סעיד, ענגל, קשמה, רצ'א ושמחי. שם המשפחה הקודם של הנשים: חסאני, מורי, מעוצ'ה ומתנה.