גַב

הכפר שכן על ראש ההר, וחיו בו יהודים בלבד.

הכפר ידוע לי לראשונה משנת תקל"ה-1775. במסוודה- פנקס בית דין צנעא מהמאה הי"ח כתוב, כי ביום רביעי כ"ט באדר ב' בפ"ו-תקל"ה-1775 גירש סעיד בן מעוצ'ה הרון את אשתו היבמה רומיה בת מרי שלום כ'מבא, באמצעות גט שליחות, על ידי מרי מוסי' חדאד. חכמי הקהילה בתקופה זו: מרי שלום כ'רמבא ומרי משה חדאד. יתכן, כי מרי משה חדאד הוא תושב צנעא.

בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר ארבע עשרה משפחות בערך. בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: מרי אפרים סלימאן ובניו אברהם הארון וסאלם רבע ריאל, מוסי' סלימאן קפרי, אחיו ובניו אברהם סלימאן ובנו מוסי' רבע ריאל, יוסף דאוד רבע ריאל, סלימאן דאוד ובניו מוסי' ויחיא רבע ריאל, אברהם דאוד ובניו יחיא מנחס ונחום רבע ריאל, מנשה דאוד רבע ריאל, אברהם ד'מארי ובניו מוסי' סאלם וסלימאן רבע ריאל, אברהם גומעי ובנו יוסף רבע ריאל, אחיו יחיא גומעי ובניו הארון סלימאן ויצחק ריאל, אברהם נגאר ובניו יחיא ואהרון רבע ריאל, יחיא סאלם ובנו סאלם ואחיו חיים רבע ריאל.

רב הקהילה בתקופה זו: מרי אפרים סלימאן (שלמה).

ר' יחיא צברי כתב בספרו, כי בתקופה זו התארח אצל אהרון פנחס.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית עשרים משפחות בערך: ד'מארי, גומעי, קורייש, קפרי, כ'רמבא, ענבי, נגאר ועוד.

רב הקהילה בשנים אלו היה מרי יחיא, אשר שמש כדיין עם מרי שלום הלוי משרס ומרי עואץ' עוקבי מהישוב עותמת אלזילה.

דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלתה לארץ אשה נשואה כבת 30-40 שנה, ממשפחת בוטא. שם משפחתה הקודם: גומעי.