בלוג יהדות חברה וקהילה
ביום הכיפורים היה הכהן הגדול מפיל גורלות על שני שעירים - שעיר אחד לה' ואותו היה מקריב, ושעיר שני לעזאזל, שעליו היה מתוודה על כל חֲטָאֵי עם ישראל, ומשלח אותו המדברה, ובמותו היה מכפר על חטאי בני ישראל. ייתכן שהשעיר לעזאזל היווה השראה למנהג הכפרות, שבו החיה נושאת על עצמה את עוון האדם. ומהו השעיר? השעיר הוא הזכר שבעזים – התיש. והוא נקרא כך, כמובן, על שום השיער שעוטף אותו.
המילה 'עזאזל' מיוחדת בצורתה, ורבּו בה המפרשים. התלמוד גוזר אותה מֵ'עֲזַז-אֵל', כמו הררי-אל, לאמור, הר עַז ותלול, ויש שפירשוה 'עֵז-אָזֵל' – העז ההולך, המגורש אל המדבר. ר' סעדיה גאון גוזר אותה עפ"י הערבית: עזאז, ומשמעה אדמה קשה, והוא מוכיח זאת מהפסוק: "וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת-כָּל-עֲוֹנֹתָם אֶל-אֶרֶץ גְּזֵרָה" - ארץ גזרה, גזורה וחתוכה ע"י צוקים. יהא אשר יהא פירושה - מטרת השעיר לעזאזל לשאת עליו את חֲטָאי בני ישראל כדי שיצאו מיום הכיפורים טהורים. בימינו אנו משתמשים בביטוי 'שעיר לעזאזל' כדי לציין אדם שמשמש קרבן וכפרה לפשעי אחרים.
